"מרגישים כמו בבית" - האמת על העלייה הרוסית

אפשר לברך את הציבור הישראלי - עשרים שנה לאחר גל העלייה של שנות התשעים מברית המועצות, הציבור הבין כי 84 אחוז מהעולים מרגישים בישראל כמו בבית – זאת על פי מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה על ידי פרופ' מאג'ד אלחאג'. אזכיר כי בעשרים השנה האחרונות, רוב הפרסומים כתבו כי העולים הגיעו למדינת ישראל בשל מצוקה כלכלית בארץ מוצאם, ומשום כך הם אינם עולים, אלא מהגרים כלכליים. אוסיף ואומר, כי היו אף פרסומים, כולל אחד של ירון לונדון, שהגדילו לעשות וטענו כי אין הבדל רב בין העולים לבין העובדים הזרים. השיא היה כאשר אברהם בורג, בזמנו יושב ראש הכנסת, הציע לאחד שתי ועדות – ועדת עלייה וקליטה עם ועדת עובדים זרים! נדרשו זמן ומאמץ רבים על מנת לעצור את האיוולת הזאת. כתבתי בספרי "אי נוחות ציוויליזציונית: יהודי ברית המועצות במדינת ישראל", כי לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, העמידו בספק את רצונם של יהודים ובני משפחותיהם לגור במולדתם.

אני מסכימה גם עם טענתו השנייה של הפרופסור, על כך שהעולים מהווים מגזר בפני עצמו, שכן הם לא נמנים לא על האשכנזים ולא על המזרחים. הטענה שאני מעלה היא כי דבר זה לא קרה מרצונם החופשי, אלא מכורח הנסיבות של המציאות הישראלית, שלא האשכנזים ולא המזרחים ראו בעולים כחלק מהם. זהו בידול שאינו מרצון, כפי שנטען על ידי "מומחים" שונים. על העלייה מרוסיה נכתבו עשרות עמודים של מחקרים סוציולוגיים, אשר המרחק בינם לבין המציאות גדול. על אף כל זאת, אאלץ להרגיע את הרוחות המתלהטות ולהדגיש שניתן להבחין בשטח במגמה ברורה של השתלבות של אוכלוסיית העולים, לא רק במקומות מובנים מאליהם כגון הצבא, ההיי-טק, המגזר הרפואי ומערכת החינוך – אלא גם מגמה הולכת וגדלה של זוגות מעורבים (במרכאות כפולות ומכופלות כמובן) – בין אם עם מזרחים או אשכנזים. אני עדה לכך בחתונות, וכן מהתבוננות על סביבתי הקרובה.

יש גם אמת בכך שלפי המחקר, רק ארבעה אחוזים מוכנים להתחתן עם ערבים ומוסלמים, ושרק שבעה אחוזים מוכנים לגור בשכנות עמם. אכן, בשנים הראשונות של העלייה היו נישואים בין רוסים וערבים, כפי היה נהוג בארצות המוצא – שם הם נהגו להתחתן עם אזרים, קזחים, אוזבקים וכיו"ב. הנקודה שאני מנסה להראות כאן, היא שיהודי רוסיה מעולם לא היו גזענים, והתייחסו בכבוד לאלה שנהגו עמם בכבוד. ללא ספק, האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה, הכו חזק מאוד בתדמיתם של ערביי ישראל בעיני העולים, אך אין זה אומר שלא קיימת אפשרות לשיפור המצב אם הצד השני ינהג באופן שמעיד על כוונותיו הטובות והזדהותו עם מדינת ישראל והעם היהודי.

אני כן אאלץ להסתייג מהטענה ששבה ועולה, שהעולים בארץ הם ימנים. אכן, העולים הגיעו למדינה מסיבות לאומיות, אך זה בפני עצמו לא מעיד על ימניות. כאנשים משכילים ושונאי שטיפת מוח אידאולוגית, העולים מתייחסים לסכסוך הישראלי-ערבי באופן פרגמטי ורציונלי, וכאשר הם רואים שבעשרים השנים האחרונות, לאחר כל היוזמות הישראליות כמו הסכמי אוסלו, ההתנתקות, ועידת אנאפוליס ועוד, אין שום היענות מהצד השני – אז הם נשארים סקפטיים ולא משלים את עצמם בחזיונות אוטופיים על מזרח תיכון חדש ושלום אזורי שיבוא לאחר "ויתורים כואבים". העולים אינם מחזיקים ביחס מיוחד כלפי שטחים כאלה ואחרים, אלא מאמינים בפתרון הוגן, רציונלי ודו צדדי. למי שחושש מ"הימין הרוסי", אני מציעה לו שירגע – העולים מצביעים לקדימה, ליכוד וישראל ביתנו (כמו כלל הציבור), ולא למפלגות כמו האיחוד הלאומי, וכמעט לא נוכחים בהפגנות של הגרעין הקשה של הימין.

אחתום את דבריי בהמלצה שתקפה לכל תחומי החיים – סבלנות! הזמן והסביבה יעשו את שלהם, התהליכים כבר בולטים בשטח והמגמה ברורה.