בימים האחרונים פונים אלי יותר ויותר אנשים עם השאלה הזו. זה גרם לי לחשוב ולשאול את עצמי ואת סביבתי מהי אכן הסיבה לכך. קראתי גם את מה שנכתב בעיתונות בשפה הרוסית, והגעתי לתשובה שברצוני לשתף אתכם בה.
קודם כל, זה לא מדויק – הרוסים לא מדירים את רגליהם באופן מוחלט, ולראייה – מוביל מאבק הרופאים הינו ד"ר ליאוניד אידלמן. בנוסף, יוצא לי לראות על מסך הטלוויזיה לא מעט אנשים מהקהילה אשר נותנים ראיונות לתקשורת. ב- 3 לאוגוסט, הוזמנו אני, ציפי לבני ונינו אביסדזה להשתתף בהפגנה שליד הכנסת של ארגון "חזית הכבוד" שמייצג את הפנסיונרים העולים.
עם זאת, אכן לא רואים ייצוג הולם של המגזר הרוסי בהפגנות השונות. באופן כללי אפשר להגיד שהציבור לא הלך להשתתף במחאה. יש לכך מספר סיבות -
אחת הסיבות העיקריות שאני שומעת, היא שההפגנות הינן של מעמד הביניים – כאשר חלק נכבד ממגזר העולים נמנה על מעמד נמוך יותר, שסובל מבעיות קשות פי כמה ולא מבין מדוע לא מוחים על המצוקות שלו. כך, יותר מ- 50 אלף אנשים אינם מסוגלים לקבל דיור ציבורי אשר לו הם זכאים לפי כל הקריטריונים (גיל, קצבת זקנה עם השלמת הכנסה). אותם אנשים חיים מתחת לקו העוני בשל עליית מחירי הדיור, המזון, החשמל, מים ועוד.
סיבה שנייה הינה שהעולים אינם מבינים מדוע רק עכשיו התעורר הציבור, כאשר ברור לכולם שכבר ממזמן המדיניות הכלכלית והחברתית של כמעט כל הממשלות שהיו בעשרים השנים האחרונות הינה מדיניות שלא עושה צדק עם אנשים אשר שירתו בצבא, עובדים קשה ומשלמים מסים.
דבר שלישי, אך לא פחות חשוב – הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" מעלה בקרב לא מעט אנשים תחושות דז'ה-וו מהעבר הלא כל כך רחוק של ברית המועצות – עבר שהעולים ביקשו לברוח ממנו. הציבור הרוסי היה מעדיף לשמוע סיסמה בנוסח "מי שלא עובד – לא אוכל" וכן "שוויון בנטל". כמו כן, העיתונות הרוסית מעלה לא מעט תהיות באשר לזהותם של האנשים אשר מובילים ומממנים את המאבק הזה - כמו הקרן החדשה או התורם האמריקאי שקשור לעסקות הנדל"ן של אולמרט. מיותר לציין ששמות כאלו לא מאוד פופולאריים ברחוב הרוסי, וללא ספק גורמים ללא מעט אנשים להרמת גבה.
על אף כל הסיבות אשר ציינתי – העולים כן מסכימים עם הדרישות להוזלת הדיור והקלת הנטל על האוכלוסיה העובדת ומשלמת המסים. אבל – לעולים לא פחות חשוב המצב של מערכת החוק והסדר במדינת ישראל (נושאים כגון חזקת חפות, השכלתם של שופטים) , האיכות של השלטון המקומי ושירותי הרווחה אשר לא פעם פוגעים במשפחות העולים על ידי הוצאת ילדיהם מהבית ללא סיבה מוצדקת. כמו כן, לציבור העולים חשוב מאוד נושא התמיכה של המדינה בעסקים הקטנים, וכן סגירת חברות כוח האדם.
חוץ מזה – העולים אינם מסוגלים להבין את ההתנגדות העיקשת של מובילי המאבק לח"כים חברתיים שבאים מכל הקשת הפוליטית על מנת להזדהות ולהציע פתרונות. קיים רושם שהציבור של המפגינים הדיר את רגליו מהקלפיות למשך שנים לא מעטות, ולכן לא מכיר ולא רוצה להכיר את הח"כים אשר נלחמו לא מעט שנים למען אותו צדק חברתי שלשמו כולם התכנסו. אציין כדוגמה את ההצלחה של הח"כים החברתיים, שהביאו לסגירתה של תוכנית ויסקונסין בשנת 2010, לאחר חמש שנות מאבק נגד ממשלות אולמרט ונתניהו – במאבק השתתפו ח"כים מהמפלגות השונות – החל מחיים כץ מהליכוד וכלה בדב חנין מחד"ש.
אני באופן אישי בטוחה שלאחר ההפגנות ההמוניות, המדיניות הכלכלית-חברתית כבר לא תחזור להיות מה שהייתה פעם, ושתשתנה לטובה – יותר מסים ישירים ופחות מסים עקיפים, שינוי במדיניות הדיור והנדל"ן, יותר מעונות לסטודנטים והוזלת מעוני היום והצהרונים – ולא רק עבור החרדים. או אז, אני מקווה, אלה שבאו יחד איתי למדינת ישראל יאמינו בכוחה של המחאה במדינת דמוקרטית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה