סיכום שנת 2012 של חברת הכנסת מרינה סולודקין

בסוף כל שנה אזרחית אני אוהבת לעשות לעצמי סיכום אישי של אנשי השנה, אירועים משמעותיים וספרים מעניינים שקראתי. ברצוני לשתף אתכם במחשבותיי, אשמח לשמוע מה דעתכם!

מבחינת אנשי השנה, בזירה הבינלאומית אנגלה מרקל ראויה לציון. לא מזמן היא נבחרה שוב בפער מוחץ כמועמדת מטעם מפלגתה לבחירות לקנצלר גרמניה. מרקל משלמת מחירים כבדים ולא פשוטים כדי לשמור על אחדותה של אירופה נוכח משבר שלא היה כדוגמתו. אדם נוסף הוא ברק אובמה, שהצליח להיבחר בפעם השנייה לנשיאות ארה"ב, על אף המאמצים והכספים הרבים שמתחריו השקיעו בקמפיין הבחירות. אפשר שלא להסכים עם מדיניותו, אך חשוב לזכור שברגע הכי קשה בשגרירות הישראלית הנצורה בקהיר - אובמה דאג באופן אישי להצלתם של המאבטחים הישראלים. חשוב לזכור את זה לעד.

בזירה הפנימית, אזכיר שלושה שמות של פוליטיקאים, בלי שום קשר לבחירות הקרובות. הראשון - הרב אמסלם, שיצא מתוך ש"ס ומתוך העולם החרדי בקריאה להשתלבות החרדים בצבא, בעבודה ובמדינת ישראל. הוא הניח את היסודות להחלת גיור ידידותי לזרע ישראל - צאצאיהם של יהודים שמגיעים מכל קצוות תבל למדינת ישראל. האישיות השנייה היא שלי יחימוביץ, שותפה אמיתית שלי בחקיקה החברתית, ללא הבדלי מפלגות ואידיאולוגיות. בתנאים הקשים ביותר היא הצליחה לזכות בראשות המפלגה ולהרים אותה מהקרשים. סוגר את הרשימה משה כחלון, שיחדיו נלחמנו עבור זכויותיהם של משפחות וילדים שסובלות מתופעת הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות על ידי רשויות הרווחה. הוא לא היה רק שר מוצלח בתחום התקשורת והרווחה, אלא גם פוליטיקאי אמיץ שהעדיף לעזוב כשהרגיש שמנסים לזרוק אותו לספסלים האחוריים ברשימה במקום להעריך את תרומתו הרבה למדינת ישראל.

מקרב הפקידות הבכירה, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ממשיך לשמור על כלכלה יציבה בתנאים בינלאומיים קשים ביותר. כששר האוצר וראש הממשלה התחילו לבזבז כספים בלי חשבון, פישר תפקד כראוי כשומר הסף של כספי המדינה, והתמודד עם ההשלכות והתוצאות של מהלכים אלו בהצלחה. האיש השני הוא מנואל טרכטנברג, כיום יו"ר הועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה. לאחר המחאה החברתית, הגיש טרכטנברג תוכנית כלכלית מהפכנית שהציגה סדר עדיפויות חדש ותוכנית אמיתית לצמצום פערים חברתיים במדינת ישראל.

אחרונים וחביבים הם הספרים המומלצים. בשפה העברית, אני ממליצה על הספר "חידת ואלנברג" של אלכס קרשו (תרגום מאנגלית) שעוסק בביוגרפיה ובמעשי הגבורה של חסיד אומות עולם ראול ואלנברג. בשפה האנגלית - Edmond De Waal - "The Hare With Ember Eyes. Hidden Inheritence" - ספר שמספר על ההיסטוריה של משפחה יהודית מאודסה שבאוקראינה. הספר עוסק בהפיכתה לאחת מהמשפחות העשירות בצרפת ובאוסטריה, ועל קריסתה במהלך האנשלוס ומלחמת העולם השנייה. ממליצה בחום. ספר שלישי ואחרון, הפעם בצרפתית - Marc Levy - "Le Premier Jour". זהו הספר הנקרא ביותר בעולם בשפה הצרפתית, אשר משלב בתוכו מותחן ורומן בלשי. הספר תורגם למספר שפות, ומאוד כדאי לכם לקרוא אותו.

מאחלת שנה אזרחית מוצלחת, מלאה בהרבה אושר וכמובן בריאות!

עיקרי נאום לרגל השקת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון"

אני מאוד שמחה להשתתף היום בהשקת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון", אשר נכתב על ידי חבריי מזה שנים רבות – העיתונאית המבריקה לילי גלילי, וחבר הכנסת לשעבר ד"ר רומן ברונפמן.

מאוד אהבתי את השורה השנייה של הכותרת "העלייה הסובייטית לישראל", כי בעיניי זה יותר נכון מהמונח "העלייה הרוסית".

את לילי פגשתי כמעט מיד לאחר שהגעתי ארצה לירושלים. היא ראיינה אותי בשנת 91 כעולה מדענית, ומשנת 92 כבר עשינו כתבות בנושא של סוציולוגיה פוליטית של העלייה. לילי הנה אחת היחידות שעוקבת ומפרסמת באופן קבוע כתבות על עלייה מברית המועצות, והיא עושה זאת בעיתון "הארץ". זאת בעוד שבעיתונים אחרים תקופה ארוכה דאגו לפרסם כתבות לא מחמיאות בעליל על העלייה הרוסית. כתבות מלאות בסטראוטיפים וקלישאות, שניסו לרמוז בין השורות שהעלייה הזו מסוכנת לישראל – כי זו עלייה של "לא מספיק יהודים", עבריינים וזונות.

אני לא מצפה להסכים עם כל מילה שנכתבה בספר, יש בינינו תמיד חילוקי דעות. בספרי משנת 96, "אי נוחות ציוויליזציונית – יהודי ברית המועצות במדינת ישראל בשנות ה- 90", גיליתי שאני לא פעם חולקת על דעותיה של לילי. אלו אינם חילוקי דעות על נושאים עקרוניים, אלא על כל מיני תופעות ועניינים אשר לילי מייחסת להם חשיבות רבה מדי ואני לא, ולהפך.

אותי גם מעניין לראות כיצד רומן מפרש את ההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות בעשרים השנים האחרונות. הקמנו ביחד עם נתן שרנסקי את מפלגת העולים "ישראל בעלייה". לאחר הקדנציה הראשונה בכנסת, דרכינו נפרדו – רומן הלך שמאלה והחליש מאוד את הפלג הליברלי של ישראל בעלייה, ועוד היום צר לי על כך.

עכשיו, כשאני לא מתמודדת לכנסת ה- 19, לקחתי שבתון כדי לכתוב ספר אחד או יותר שיכלול את חוויותיי מ- 16 שנות כהונה בכנסת. בספר הזה אכתוב גם על חלקה של העלייה הרוסית בהתמודדות עם אתגרי העתיד. אני מרגישה שהממסד הפוליטי במרכז ושמאלה ממנו, בניגוד לחבריי בימין, חוזר על טעויות שנות ה- 90 ולא מעריך נכונה את עוצמתו והשפעתו של הקול הרוסי – וזו אחת הסיבות שהם לא ירכיבו את הממשלה הבאה.

רומן ולילי, אני מברכת אתכם וגם את הוצאת "מטר" לרגל הוצאת הספר. חיכיתי לא מעט שהספר הזה ייצא לאור, אני שמחה שהרגע הזה הגיע. מקווה שאזרחי ישראל יפיקו תועלת ועניין מקריאת הספר. 

רק לא פתק לבן

בן כספית כותב בעיתוני סוף השבוע שיובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, צוטט בשיחות סגורות אומר שלדעתו המדינה הולכת לכיוון הלא נכון, לכיוון של הקצנה ימנית-דתית. כמו כן, ישנה תחושה של משבר ערכים ומנהיגות. בעקבות זאת, לדעתו, אנשים רבים שוקלים לעזוב ולהגר. על עצמו דיסקין מעיד שכנראה ישים פתק לבן בבחירות.

אני מכבדת את זכותו של כל אדם להצביע איך שמתחשק לו, כולל פתק לבן, אך אני חושבת שפתק לבן זו החלטה שגויה ומזיקה למדינה. במחנה הימין והשמאל נדמה שלא כל כך קשה להחליט עבור מי להצביע. למי שנמצא מימין למרכז - אפשר להחליט להצביע ליכוד-ביתנו, כי היא עדיין מתונה יותר ממפלגת הבית היהודי. ולמי שנמצא משמאל למרכז - יכול להצביע למפלגת העבודה, שעברה תהליך של התמרכזות. נדמה שעיקר הבעיה היא עבור מצביעי המרכז - שפילוגה וריסוקה של קדימה החמיר עבורם את הבעיה. ובכל זאת יש מספר אופציות בספקטרום הזה - ובטוח שאחת מהאופציות יכולה להתאים, לפחות ברובה, להעדפותיו של המתלבט. יש לא מעט אנשים טובים באמצע הדרך. הצבעה למרכז תחסום גם היא את מגמת ההקצנה הימנית-דתית.

כמובן שכל הצבעה היא התפשרות מסוימת. ככה זה כמעט תמיד. יהיה צורך בארגון מחדש של השטח הפוליטי, אך זה מצריך זמן וכן מנהיגים חדשים.

תגובתי להקמת מפלגת "התנועה" על ידי ציפי לבני

כמי שתמכה במועמדתה של גב' לבני בפריימריז שהתקיימו ב"קדימה" בחודש מרץ 2012, אני מצטערת מאוד על החלטתה של גב' לבני לרוץ בבחירות לכנסת ה-19 בראש תנועה פוליטית חדשה שהיא הקימה.

לאחר שהפסידה ליו"ר "קדימה" הנוכחי חה"כ שאול מופז בהפרש גדול של כ-10 אלפים קולות, היא הייתה צריכה או לקבל את דין חברי התנועה ולהתייצב מאחרי חה"כ מופז כמספר 2 שלו או לקחת פסק זמן מפוליטיקה עד לבחירות לכנסת ה-20.

אך גב' לבני בחרה בדרך אחרת: לנסות ולחזור באופן לא לגיטימי לראשות תנועת "קדימה", תוך כדי ניסיון להדיח את ראש התנועה הנבחר. במהלך ניסיון זה היא גם ניסתה בעקשנות לא מובנת להחזיר ל"קדימה" דרך "דלת אחורית" את יו"ר "קדימה" לשעבר וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שהורשע לפני שבועות ספורים בהפרת אמונים בפרשת "מרכז ההשקעות" ונדון בבית המשפט המחוזי בירושלים לעונש של מאסר על תנאי במשך שנה ולקנס כספי. הפרקליטות מצאה לנכון לבקש מבית המשפט העליון להחמיר את עונשו וגם ערערה על זיכויו של אולמרט בשתי פרשות נוספות: פרשת "מעטפות הכסף" ופרשת "ראשונטורס". בנוסף לכך, הוא עומד למשפט בפרשה חמורה אחרת – פרשת "הולילנד".

התעלמותה המוחלטת של גב' לבני מיו"ר "קדימה" הנוכחי חה"כ שאול מופז והזלזול שהיא הפגינה כלפיו, למרות שמדובר באיש עתיר זכויות שתרם רבות לביטחון המדינה ולביטחון אזרחיה בתור רמטכ"ל ובתור שר הביטחון, נותנים יסוד לחשוד שהתנהגותה מוכתבת בין היתר על ידי שיקולים עדתיים, מה שפסול בעיניי.

שאלות שצריך לשאול בנוגע למבצע "עמוד ענן"

מבצע עמוד ענן הגיע לסיומו, ועכשיו הזמן לשאול את עצמנו מספר שאלות לא נעימות בנוגע למצב בעזה.

ראשית, מדוע שרון יצא מעזה?

החלטתו של שרון לצאת מעזה לא הייתה החלטה טקטית, אלא החלטה אסטרטגית ששמה לה למטרה לנתק את עזה מיהודה ושומרון, ליצור שתי ישויות נפרדות שיקבלו יחס שונה מצד ישראל ולמנוע את חזון המדינה הפלסטינית שתכתר את מדינת ישראל מדרום וממזרח. כיום ניתן לראות שחזון זה הצליח - אף אחד לא מעלה בדעתו שפתח וחמאס ישכנו להם יחדיו. בעוד אולמרט ולבני הצליחו לשמר את התהליך המדיני עם ממשלת פתח ובאותו זמן להכות ביד קשה את החמאס (וגם את חזבאללה), הרי שממשלת נתניהו לא השכילה לעשות זאת - המשא ומתן נעצר לחלוטין, ומצד שני חיכינו ארבע שנים לפעולה בעזה בגלל שכל הזמן התעסקנו במאחזים שכוחי אל במקום להתמקד בבעיה היותר רצינית והיא התעצמותו הצבאית של חמאס הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית.

תהליך ההתנתקות נעצר. לא ניתקנו את החשמל והמים, העזתים נשארו עם המטבע הישראלי ועזה כיום תלויה כמעט לחלוטין ברצונה הטוב של מדינת ישראל. למה אנחנו ממשיכים להאכיל את האויב? אם למצרים כל כך אכפת משלטון של בת החסות חמאס בעזה, אז שיואילו נא גם לשלם את החשבונות שלהם.

האם ניתן למוטט את שלטון החמאס בעזה?

צבאית בהחלט ניתן, אך מדינית - לא. כאשר במצרים שולטים האחים המוסלמים, זה אך טבעי שהם ישלטו גם ברצועת עזה. הפתח לא יכול להחליפם ואני בספק אם מישהו מעוניין שנחזור לשלוט ברצועה שוב. כשאני שומעת אנשים מתרעמים על הפסקת המבצע, ועל כך שהם הולכים להצביע ימינה מליכוד-ביתנו, למשל לנפתלי בנט או לחברי מיכאל בן ארי - אני מבקשת להזכיר להם שמפלגות אלו יתעסקו אך ורק ביהודה ושומרון, ובאופן זה יפקירו את האינטרסים הביטחוניים הגדולים יותר של מדינת ישראל - כמו איראן, או רצועת עזה למשל.

לסיום רק אבקש להזכיר שלפני ארבע שנים ביבי לעג לתוצאות מבצע עופרת יצוקה, והבטיח למוטט את ממשלת חמאס ושהוא לא יעצור את צה"ל. היום אנחנו רואים שהתנהלות קדימה בזמנו הייתה פי כמה יותר טובה מזו של היום.

שתהיה לנו שבת שקטה, זה מגיע לכל תושבי הדרום אחרי השבוע הסוער הזה...

ממצאים חדשים בתיק הרצח של תאיר ראדה

"לא נעליים ולא בטיח!" מומחה FBI  נתן ציון "נכשל" לתלמידו הישראלי- מומחה מטעם התביעה בתיק זדורוב

חה"כ ד"ר מרינה סולודקין עוסקת בתיק רומן זדורוב מדצמבר 2006 על פי בקשת משפחתו ועל פי בקשת תנועת "חזקת חפות – התנועה להפחתת מעמד ההודאה". היא נכחה מספר פעמים בישיבות בית המשפט, כולל בהקראת פסק הדין, פעמים רבות פנתה לשרי המשפטים והפנים, לנשיא בית המשפט העליון, לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. בפניותיה היא הציגה עובדות המוכיחות שהחקירה המשטרתית נערכה באופן רשלני ולגמרי בלתי מקצועי.  

                החוקרים התעלמו מראיות פיזיות רבות שנאספו בזירת הפשע, ביניהם שערות שהיו בידה של הילדה הנרצחת שלא היו שייכות לא לה ולא לזדורוב. בין עשרות טביעות האצבע ודגימות DNA שנמצאו בזירת הפשע לא נמצאו לא טביעות ולא דגימות השייכות לזדורוב. לא התייחסו גם לממצאים המוכיחים שהרוצח הינו שמאלי בעוד זדורוב בכלל ימני. כתב האישום התבסס על הודאתו של זדורוב שנגבתה תחת לחץ פסיכולוגי כבד מצד חוקרי המשטרה. החוקרים שיקרו לחשוד כשטענו שבידיהם ראיות פיזיות המוכיחות אשמתו מעבר לכל ספק (כשלא היו ראיות כאלה) והסתירו ממנו שיש לו אליבי לשעת הרצח. השחזור בוים על ידי המשטרה וגם בוצע תוך כדי הפרות בוטות של כל הכללים הקיימים. לצורך גביית ההודאה השתמשה המשטרה בשירותי מדובב דובר רוסית שקיבל באופן קבוע הטבות שונות תמורת שירותיו.

הראיה הפיזית היחידה שהוצגה לבית המשפט – כתם במכנסי הג'ינס של תאיר ראדה. התביעה טענה שזוהי תביעת נעל של זדורוב. מומחה בלתי תלוי מאנגליה שהוזמן על ידי משפחת זדורוב העיד שהכתם אינו טביעת נעל ואין אפשרות לקבוע באופן חד משמעי שמדובר בתביעת הנעל של זדורוב. אך בית המשפט בחר להאמין למומחה מטעם המשטרה שטען שמדובר בטביעת הנעל של זדורוב בהתבסס על העובדה שהוא עובד בתחום 3 שנים יותר מהמומחה האנגלי.

במהלך החקירה, במהלך המשפט וגם אחרי גזר הדין חה"כ סולודקין דרשה פעמים רבות להשעות מעבודתם את צוות החוקרים ואת הפרקליטה שליוותה את התיק. היא ציינה שדעותיהם הקדומות משפיעות על עבודתם ועלולות להוביל לעיוות הדין ולכך שרוצחיה האמיתיים של תאיר ראדה יימלטו מהדין. בזמן פגישה אישית עם חה"כ סולודקין שנערכה בחודש מאי 2007, הסכים שר המשפטים דאז הפרופסור דניאל פרידמן עם חה"כ סולודקין והודה בכך שהחקירה בתיק הנ"ל נוהלה באופן לא מקצועי. אך כל נימוקיה של מרינה סולודקין לא התקבלו ובספטמבר 2010 הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה ודן אותו למאסר עולם.

במסגרת הכנת ערר לבית המשפט העליון משפחת זדורוב פנתה אל עו"ד מטעם סיוע משפטי. עו"ד הזמין את המומחה הידוע ביותר לטביעות נעליים שעובד עבור FBI. המומחה המשטרתי שהופיע במשפט מטעם התביעה הינו תלמידו. המומחה מה-FBI הגיע למסקנות התאומות את מסקנותיו של המומחה האנגלי: אי אפשר לטעון שהכתם על מכנסי הנרצחת הינו טביעת הנעל של זדוורוב. אדרבא, הוא סבור שאי אפשר לטעון שבאמת מדובר בטביעת הנעל.

חה"כ סולודקין מקווה שבית המשפט העליון יקבל את חוות הדעת של מומחה ה-FBI  וייתן פסק דין צודק בערר של רומן זדורוב.

הכנסת ה-18: נתונים סטטיסטיים עיקריים על עבודתה של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין

         בכנסת ה-18 מכהנת כחברה בוועדות: לביקורת המדינה; העלייה, הקליטה והתפוצות; לפניות הציבור; וועדת משנה למאבק בסחר בנשים.

          במהלך כהונת הכנסת ה-18 יזמה 157 הצעות חוק:

          5 הצעות חוק שאושרו על ידי מליאת הכנסת בקריאה השלישית והפכו לחוקים:

- תיקון לחוק האזרחים הוותיקים (אושר ב-28.12.09). על פיו, חלק מפנסיונרים שעבדו בישראל, מקבלים פנסיה קטנה ממקום עבודתם ואינם זכאים בשל כך להשלמת הכנסה, יוכלו לקבל זכויות והטבות, להם זכאים פנסיונרים שמקבלים השלמת הכנסה. התיקון ייכנס לתוקף בשנת 2016. 

- תיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (אושר ב-28.06.10) האוסר לשאול מעמד/ת לעבודה שאלות מפלות במהלך ראיון העבודה.

- פטור לערוצי טלוויזיה המיועדים לקבוצות אוכלוסייה מסוימות (ביניהן ערוץ 9 וערוץ המוזיקה) מתשלום דמי שימוש לבעלי הרישיונות הכלליים לשידורי כבלים (אושר ב-21.07.10).

- תיקון לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) המטיל סנקציה אזרחית על מעביד בשל אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה (אושר ב-3.08.11). על פיו, בית הדין לענייני עבודה יכול לחייב מעביד שלא מסר לעובדו הודעה על תנאי עבודה או על שינוי בתנאי עבודה, בתשלום פיצויים לעובד שאינם תלויים בנזק בסכום של עד 15000 ₪.

- תיקון לחוק שירותי סעד הקובע שבראש וועדת הערר הדנה בעוררים על החלטות של שירותי הרווחה יעמוד משפטן הכשיר לכהן כשופט בית משפט השלום והיא תהפוך לבלתי תלויה בשירותי הרווחה (12.03.12). כתוצאה מכך, יגדל הפיקוח הציבורי על השירותים הללו.

          תיקון לחוק הקאדים המגביל את תקופת הכהונה של הדיינים בבית הדין השרעי (הוגש על ידי קבוצה של חברי הכנסת שבראשה עמד חה"כ גאלב מג'דלה) אושר בקריאה ראשונה והועבר לוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך הכנה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית.   

          3 הצעות חוק אושרו בקריאה טרומית:

- הצעת חוק השוללת זכויות והטבות שונות ממחבלים המרצים את עונשם בבתי הכלא בישראל (אושרה ב-26.05.10). היא אוחדה עם הצעות חוק דומות של חברי הכנסת דני דנון, יריב לוין (ליכוד) ואריה אלדד (איחוד לאומי) והועברה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה לצורך הכנה להצבעה בקריאה ראשונה. לצערנו, הליך אישור הצעת חוק זאת מוקפא.

- הצעת חוק איסור שימוש בסמלים וכינויים נאצים (11.01.12). היא אוחדה עם הצעות חוק דומות של חברי הכנסת אורי אריאל (האיחוד הלאומי), זבולון אורלב (הבית היהודי) ויואל חסון (קדימה) והעברה לוועדת חוקה, חוק ומשפט לצורך הכנה להצבעה בקריאה ראשונה.  

- תיקון לחוק שירותי סעד שעל פיו שירותי סעד חייבים להתחשב בשפת אמו של הילד שהוצא מן הבית ובאורך חייו של משפחתו הביולוגית כשהם בוחרים מסגרת חוץ-ביתית עבורו (30.05.12). הצעת חוק הועברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנה להצבעה בקריאה ראשונה

          14 הצעות חוק הפכו להצעות רגילות לסדר היום והועברו לדיון בוועדות הכנסת. ביניהן: הצעת חוק על הורדת גיל פרישה לפנסיה לעובדים העובדים בעבודה שוחקת; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור כיסוי פנים במקום ציבורי); הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון – איסור חקירת חשוד בלילה) והצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון בין המינים).

39 הצעות חוק נדחו על ידי מליאת הכנסת בהצבעה בקריאה טרומית בגלל התנגדות הקואליציה. ביניהן: 

- 6 הצעות חוק בנושא דיור סוציאלי,

- 5 הצעות חוק על זכויות והטבות של דור מלחמת העולם השנייה (וותיקי ונכי המלחמה בנאצים, אסירי של הגטאות ומחנות הריכוז לשעבר, פליטי השואה),

- 6 הצעות חוק בנושאים חברתיים שונים,

- 5 הצעות חוק בנושאים כלכליים שונים,

- 3 הצעות חוק בנושאים הקשורים לזכויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות של נשים בישראל,

- 2 הצעות חוק בנושא של המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה,

- 5 הצעות חוק שנועדו לקדם רפורמה מקיפה במערכת אכיפת החוק בישראל,

- הצעת חוק אחת על קביעת יום חסידי אומות העולם בישראל,

- 6 הצעות חוק בנושאים אחרים.  

במהלך כהונתה של הכנסת ה-18 הוגשו 21 שאילתות לשרים, 18 הצעות לסדר היום, ו-18 בקשות לקיים דיון מהיר באחת מוועדות הכנסת. במסגרת "שעות שאילות" עם השרים התקבלו 16 תשובות משרים שונים.

          ח"כ מרינה סולודקין נאמה 88 פעמים במליאת הכנסת, כולל נואמים בדיונים על: תקציב המדינה, הצעות חוק שיוזמו על ידה לבד או במשותף עם חברי כנסת נוספים, הצעות לסדר היום שהוגשו על ידה, הצעות אי אמון בממשלה ובנושאים אחרים. 

במסגרת פעילותה הפרלמנטארית הקימה חה"כ סולודקין בכנסת ה-18 3 שדולות פרלמנטאריות שמטרתן לקדם נושאים, בהן היא עוסקת שנים רבות:

1) השדולה "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה". התקיימו 10 ישיבות השדולה.

2)  השדולה "הצורך הדחוף בתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על פי הודאה)". התקיימו 3 ישיבות השדולה.

3) השדולה "קביעת יום חסידי אומות העולם". התקיימו 2 ישיבות.

          ב-11.10.12 הוגשה תביעה לבג"ץ כנגד משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון, המשרד לקליטת העלייה וממשלת ישראל. התביעה הוגשה על ידי עו"ד זאב פרבר בשמם של חה"כ סולודקין, ארגוני עולים ("התאחדות קהילות אינטרנט ידידותיות" ו"אגודה ישראלית למדענים עולים") ועולים דוברי רוסית. התובעים דורשים: 1) לבטל את האפליה בין ילידי הארץ לעולים החדשים בכל מה שקשור לקבלת סיוע בשכר דירה ולקבלת משכנתאות ולהעניק לשתי קבוצות אוכלוסייה אלה זכויות שוות; 2) להסביר מדוע לא הועברו כספים שהתקבלו כתוצאה מהפרטת דיור ציבורי לבניית דירות ציבוריות חדשות בניגוד לחוק ולהחלטות הממשלה. 

          מתחילת עבודתה של הכנסת ה-18 התקבלו בלשכתה של ח"כ מרינה סולודקין יותר 9000 מכתבים ועשרות אלפי פניות ציבור בטלפון. 

מכתב פתוח לציפי לבני

בתקשורת מדווחים שבסוף השבוע הקרוב תקבלי החלטה לגבי המשך עתידך הפוליטי. השאלה הגדולה ביותר היא האם תקימי מפלגה חדשה או שלא.

דעתי האישית היא כי מבחינה אישית ציבורית הקמת מפלגה חדשה של מרכז-שמאל לא תהיה צעד נכון. אין שום חוק שאוסר על כך, אך אני סבורה שאדם שהפסיד בפריימריז בצורה מובהקת - צריך להשלים עם התוצאות ולכבד את המשחק הדמוקרטי. לכן, הקמת מפלגה חדשה היא בגדר צעד מותר אך לא מכובד.

מבחינה פוליטית ולאומית - הכי נכון יהיה לחזור לקדימה, להיות מספר 2 ויחד עם היו"ר הנבחר וחברי הכנסת שלא ברחו למפלגות אחרות בזמן המשבר העמוק - להוביל את האג'נדה של מפלגת מרכז לאומי, חברתי וליברלי. כיצד נקדם חוקה לישראל, נישואים אזרחיים לכולם, שוויון בין המינים, גיור ידידותי או שינוי שיטת הממשל (נושא שקרוב ללבך) - כשגוש המרכז מפולג ומפוזר? "כוחנו באחדותנו" זו לא סיסמה, אלא זו הדרך היחידה לתת מענה לממשלת ימין-חרדים!

בחמשת החודשים מאז היבחרו לראשות המפלגה, מופז הצליח להעלות לסדר יומה של המפלגה והמדינה את השוויון בנטל, אורח חיים יצרני לכולם וזכויות של המשפחה הישראלית העובדת. יחד עם האג'נדה שלך - אין לקדימה מתחרים.

עשי את מה שטוב למדינה, חברי אל מופז ויחד נוביל את המרכז האמיתי. זהו צו השעה!

די לאובססיה עם אולמרט ולבני!

נמאס לי לשמוע כל היום ברבורים בתקשורת ובמפלגה - "אולמרט כן חוזר, אולמרט לא חוזר. לבני מקימה מפלגה, לבני לא מקימה מפלגה. האם הם ילכו עם לפיד או בלי לפיד?"
איני מעוניינת ולו במעט בחזרתו של אולמרט לקדימה, לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה פוליטית. מוסרית - כי אין מקום בפוליטיקה למורשע בפלילים שעדיין שקוע עד צוואר בהליכים משפטיים. ופוליטית - מי שחושב שמורשע בפלילים הוא זה שיביא את הישועה לקדימה, כנראה שהשתגע. הקמפיין של כל המתחרים של קדימה יהיה "מושחתים נמאסתם". בשביל מה אנחנו צריכים את זה? ולגבי לבני - הייתי שמחה שהיא תחזור למפלגה ותושיט יד לעזור למפלגה שהיא אחת ממקימיה. מי שחושב שעוד מפלגת מרכז תעזור להפיל את נתניהו, הוא כבר משוגע עם קבלות!
אז מה הרווחנו מכל הספקולציות המטופשות האלה? הציבור מאבד עניין בקדימה ובמקום לחזק את יו"ר המפלגה הנוכחי, שנבחר ברוב קולות בפריימריז, ועובד קשה כדי לשקם את המפלגה - יוצא שאנו מחלישים אותו ומשמשים כקורבן לספינים של אנשים אחרים - כל אחד וסיבותיו שלו.
בנאומים האחרונים של מופז במפלגה נאמרו דברים משמעותיים לא רק לבוחרי קדימה אלא למדינת ישראל כולה. מופז מתמקד במשפחה הישראלית העובדת, דבר מאוד משמעותי בזמן שש"ס מציעה את סיסמת הבחירות "לאלה שאין להם" - זו סיסמה מאוד מסוכנת, בגלל שהיא לא מציינת שבישראל ישנם מגזרים שלמים שהגברים כלל לא עובדים. ולעזור למי שלא עובד מבחירה זה לירוק בפרצוף של מעמד הביניים העובד. חובה להמשיך לפעול למען השגת שוויון בנטל (שביבי חיסל כשהתעלם ממסקנות ועדת פלסנר) ושינוי שיטת הממשל - כדי שנפסיק להיות בני ערובה של סקטורים לא יצרניים. לא משנה איך תסתכלו על זה, ביבי והקואליציה לא הצליחו לעצור את התייקרות הדיור. כיום במקום 100 משכורות חייבים יותר מ- 130 משכורות! אחד הפתרונות המשמעותיים הוא חידוש הבנייה של הדיור הציבורי, תוך התמקדות בזוגות הצעירים שממצים את כושר ההשתכרות שלהם ולא בבחורי הישיבות. זה נושא שקדימה מקדמת ויש גם קבלות - למשל החוק של ח"כ מאיר שטרית שקובע קריטריונים לקבלת דירה מוזלת להשכרה לטווח ארוך.
אין קוסמים בפוליטיקה. הישועה של מעמד הביניים לא תבוא מקואליציית ימין-חרדי (שהסמן הכי חברתי שלה, משה כחלון, נאלץ לעזוב אותה ואילו שאר החברתיים נמצאים בסכנת הכחדה על ידי ימין קיצוני). היא גם לא תבוא מפילוג גוש המרכז על ידי כוכבים חדשים וכוכבים מהעבר... צר לי שאני זו שצריכה להגיד את המובן מאליו.
שיהיה שבוע טוב ונטול ספקולציות וספינים!

מחשבות לגבי פרישתו של כחלון

הפרישה של כחלון נפלה על כולנו כרעם ביום בהיר. מבחינה פוליטית, אני תומכת במעשה ובדרך של כחלון, כי צריך לשים קץ לתופעה המכוערת של עסקנים, רשימות חיסול ומתפקדים שנוהגים כעדר חסר שיקול דעת עצמאי. מבחינה מעשית - הפרישה של כחלון היא מכה קשה בראש ובראשונה לאזרחי ישראל, לא משנה למי הם מצביעים, כי עשייתו של כחלון נגעה בכל שכבות האוכלוסיה והיטיבה עם כולם.

התקשורת נתנה דגש רב על הצלחתו בתור שר תקשורת, ובצדק, אך אני ראיתי צד אחר של כחלון כשר רווחה. עבדתי מולו הרבה בשנה וחצי האחרונות, ותמיד מצאתי אוזן קשבת - שזה לצערי הרב אינו דבר של מה בכך בקרב שרי הרווחה... כמו כן, מעיסוקי הרב בנושא ההוצאה הבלתי מוצדקת של ילדים מבתים נורמטיביים, ראיתי שלכחלון יש רצון כן להבין את הבעיה ולעצור את האקטיביזם המיותר של עובדים סוציאליים, שבגיבוי המדינה, הורסים אלפי משפחות בישראל - ולמי שלא מאמין, שפשוט יסתכל על כל ההודעות שאזרחים מפרסמים לי על הקיר בפייסבוק בנוגע לתופעה הזו. בניגוד לקודמיו, כחלון הגדיל את המימון ואת כוח האדם בתחום הסיוע לקשישים והפסיק את בזבוז הכספים על מוסדות הרווחה לילדים - בזבוז שהביא לניפוח המכסות להוצאת ילדים מהבית. אתמול אפילו הגיע אלי סגן ראש עירייה שסיפר לי שעובדים סוציאליים אמרו לו שיש להם מכסה לכמה ילדים להוציא, כדי למלא את המקומות הפנויים במוסדות. את התופעה הזו לעקור מהשורש ולמחות אותה מעל פני האדמה - מנימוקים הגיוניים, מוסריים ויהודיים.

לא משנה מה יחליט כחלון, אני בטוחה שבכל מערכת שלא יהיה - הוא יעשה עבודה טובה. אנחנו צריכים אנשים כמוהו בכל מפלגה ובכל מערכת ציבורית ועסקית. מאחלת לו בידידות ובהערכה רבה הצלחה.

לימנים ולשמאלנים נגמרו הפתרונות...

כואב לי לראות כיצד ביבי מתפתל ומסתבך עם שאלת תקציב המדינה, ובפראפרזה על הגיבור השייקספיריאני המלט, שואל את עצמו "להעביר את התקציב, או לא להעביר - זאת השאלה"... היות וביבי מכיר רק את המספריים המקצצות ככלי הפיננסי היחיד בארגז הכלים הממשלתי, והיות ואני מחבבת את ראש הממשלה ואוהבת לסייע - אני אמליץ על כמה פתרונות פשוטים שיסייעו לסגור את הגרעון התקציבי ולהעבירו. כך למשל, צפיתי בהשתאות בכתבה על החנות החדשה שפתחה גיבורת "מעושרות", הגברת ניקול ראידמן (ניתן לראותה בתמונה למטה, יחד עם שאר כוכבות "מעושרות", בפתיחת החנות "מאדאם דה פומפאדור" בכיכר המדינה), ובה נמכרות נעליים וז'קטים בעשרות אלפי שקלים. או במילים אחרות, מדובר במותרות - ולא מצרכים בסיסיים כמו לחם או חלב. למה לא להכניס מס על מותרות שכאלו? בטח בנות האלפיון העליון יסבלו פחות מהעלאה זו מאשר הזקנה שמחיר הלחם שלה התייקר...
הגיע גם הזמן להתחיל למסות את הרווחים הכלואים שעשויים להניב הכנסות בגובה מיליארדי שקלים. וכמובן יש את שאר הצעותיי כמו מס על ירושות גדולות והקטנת הטבות המס לחברות ענק, שמשלמות מס בשיעור נמוך לעתים עד פי 6 ממה שמשלמים חברות ועסקים קטנים.
ביבי - תפסיק להיות מתוסבך ותן לכנסת הזו להמשיך לכהן עד סוף הקדנציה, ובכך כנראה תשבור שיא גינס במדינתנו האהובה שמחליפה ממשלות כמו גרביים...

ולמי שמכנה את עצמו "מרכז-שמאל" ואלטרנטיבה לממשלה הנוכחית - אינכם אלטרנטיבה אלא אוסף של שיטות אידאולוגיות שאולי עבדו בזמן מפא"י אך לא רלוונטיות עכשיו!
כל השבוע אני שומעת בכי וקינה על מותו של "מעריב". אמת היא שמעריב היה העיתון שעמו למדתי עברית באולפן ב- 1991, וזה עיתון שאני אוהבת לקרוא לאורך כל השנים בגלל העיתונאים המבריקים שבו. אבל כשלפני שנתיים הגשתי שלוש הצעות חוק שמטרתן להגן על העיתונות הישראלית המגוונת ולהצביע על הסכנה שבחינמונים, היו אלה דווקא השמאלנים שבחרו לא להצביע בעד החוקים בטיעונים של "חופש הביטוי וחופש העיתונות". הצדיקים היחידים שהצביעו היו מספר חברים בקדימה, איחוד לאומי וחד"ש.
עכשיו העיתונים מתחילים למות - מעריב אפשר להגיד שהחזיר את נשמתו לבורא, ושאר העיתונים באותה הדרך, לצערי הרב.
הבעיה טמונה גם בועדים הגדולים - גודלו של מעריב היה כגודל מפעל לייצור טנקים, לא פחות... אז איך זה שהועד שלהם לא הצליח לפקח ולגלות מבעוד מועד שכספי הפנסיה של העובדים לא הגיעו ליעדם. ואיפה הביטוח הלאומי, משרד התמ"ת ומשרד האוצר בכל הסיפור? אני סבורה שיש ללכת לבית משפט לענייני עבודה ולהילחם ולהחזיר דרכו את 95 מיליוני השקלים שחייבים לעובדי מעריב.
חבל שהשמאל שלנו ממשיך להגן בצורה עיוורת על הועדים הגדולים, ולא רק בשוק העיתונות, שבשלב הנוכחי הנזק שלהם עולה על התועלת.

שיהיה שבוע טוב, שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!

השנה שבה לא הוכרע שום דבר

את השנה שעברה לא הייתי רוצה להגדיר כשנה לא טובה. למרות זאת מי שקרא בעיתונות של השבועיים האחרונים יתרשם כי היא הייתה כך. כשאני מעלה בזיכרוני תמונות משנה זו אני נזכרת דווקא בלא מעט דברים חיוביים. למשל - הישגי המשלחת הפראלימפית בלונדון. הגעתו של בוריס גלפנד לקרב על תואר אלוף העולם בשחמט מול האלוף ההודי אננד במוסקבה. יציאתם לאור של ספרי מקור ותרגומים חדשים. גם בחייהם האישיים 

של אזרחי ישראל קרו דברים נפלאים - חתונות ולידות של ילדים ועוד.
עם כל זאת היינו בציפייה שבשנה זו ייפתרו בעיות שהועלו על סדר היום הציבורי במחאה החברתית של הקיץ שעבר. היה נדמה כי המחאה הסבה את תשומת הלב אל בעיות בוערות כיוקר המחייה, הקושי של מעמד הביניים להתפרנס בכבוד ומצוקת הדיור - גם לזוגות צעירים וגם למיעוטי יכולת כלכלית הזקוקים לדיור ציבורי. ועדת טרכטנברג שהוקמה הגיעה למסקנות נבונות אבל הממשלה לא הייתה מסוגלת לבצע את ההמלצות הללו בכללותן. בשל כך נכנסנו לסיבוב חדש של האטה של המשק, אבטלה וסגירת מפעלים במקביל להחרפת המשבר הכלכלי העולמי.
אם כך נשאל את השאלה: מדוע נכשלה המחאה החברתית ? מדוע לא הצליחה להתרומם הקיץ הזה ומדוע לא יושמו הרפורמות הנדרשות בתחומים כמו הוזלת מוצרי הייסוד, הוזלת מחירי הדיור, יצירת מקומות עבודה חדשים והעלאת אחוז המועסקים במגזרים השונים.
הקואליציה הנוכחית במקום להבין כי עליה להקשיב להלך הרוחות המשיכה לרצות מגזר אשר לא עובד, לא משתתף בנטל של השירות הצבאי ואינו יצרני. גם השנה הם המשיכו לקבל הנחות והטבות אשר מנוגדות לכל היגיון. כאשר הליכוד וקדימה ניסו לשנות את סדר היום הקיים בצורה דרסטית על ידי החוק לשוויון בנטל וחוק שינוי שיטת הממשל אז 'הציבור הנאור' ענה באי קבלה וביקורת ארסית ולא מוצדקת על כניסתה של קדימה לקואליציה. התקשורת ליבתה את האש שעה שתקפה את מופז באופן אישי ושפטה את כניסתו ככזו שנבעה ממניעים אישיים צרים. מפלגות האופוזיציה המשיכו בקו אשר נקטו בתקופתה של ציפי לבני ותקפו את מופז כפי שתקפו את לבני בשעתו במקום לתקוף את הממשלה ומדיניותה.
גם מנהיגי המחאה החברתית התנהגו בצורה שפגעה בהשגת המטרות שהציבו בעצמם. המטרות היו נכונות, הגיוס של הציבור היה מרשים אבל הם קיבלו החלטה אשר חרצה מראש את הסיכוי לשינוי. הם החליטו כי לא ישתפו כל פעולה עם הכנסת הנוכחית, לא ייקחו חלק בדיוני הוועדות הרלוונטיות ולא יתייחסו להצעות החוק הקיימות בנושאים עליהם הם מחו אלא יצליחו להביא לשינוי דרך צעקת הסיסמאות במגאפון בהפגנות. כך אינה פועלת דמוקרטיה. זו הסיבה העיקרית לכישלון השלב השני של המחאה החברתית בקיץ הזה. בינתיים מחירי הדירות ממשיכים לעלות. גם מחירי הדלק וגם מחירי המזון. אז היכן ההישגים? נראה כי חזרנו לנקודת טרום פרוץ המחאה החברתית בקיץ הקודם.
בזירה המדינית והביטחונית נראה כי אנו עומדים לפני אירועים דרמטיים. דברים רבים אינם תלויים בישראל ובמדיניותה. למשל ההפיכה של האביב הערבי לחורף וקיץ אסלאמי, המעבר ממשטרים אוטוריטריים לממשלות המורכבות על ידי מפלגות אסלאמיסטיות . יחד עם זאת נעשו טעויות שאפשר היה להימנע מהן כמו שיח גלוי ופומבי האם עלינו לתקוף את איראן עצמאית שעה שלארצות הברית שיקולים אחרים. ראוי היה לערוך את הדיון בדלתיים סגורות ומול בעלי בריתנו. הרי כבר יש לנו ניסיון מבצעי קודם איך נכון לנהל אירועים מסוג זה ומעולם בעבר הם לא נוהלו בתקשורת. התוצאה של הדיון הינה פאניקה בציבור בישראל והיסטריה בעולם.
לסיכום השנה הזו ראינו כי הבריתות הישנות אשר עליהן נסמכה ממשלה זו אינן מסוגלות לענות עוד על צרכיה הפנימיים והחיצוניים של ישראל. במקביל חלים תהליכי פילוג ופירוד בכל אחד מהמחנות המבשרים על אי אפשרות גם בעתיד להקמת ממשלה שתייצג את רוב הציבור. כל אחד מהמחנות עובר תהליך הקצנה שעה שראוי דווקא להתאחד סביב המרכז הפוליטי. אין פתרונות פלא וגם השחקנים החדשים לא יביאו לבדם את הישועה ללא שיתוף פעולה עם המערכות הפוליטיות הקיימות.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת הן במישור האישי והן במישור הלאומי.

על המסתננים

.השבוע לא יכולתי שלא לתהות על התגובה הנסערת של התקשורת להמצאותם של כעשרים פליטים מאריתריאה וסודן אשר נקלעו לשטח בין הגדר המצרית לגדר הישראלית. אין ספק שהמחזה בו אנשים כלואים בחום הקיץ הכבד ואינם יכולים להיכנס לשום מקום הוא מחזה קשה ומטריד. מצד שני אל לנו לשכוח שזו היתה מטרת הקמת הגדר בדרום שנועדה למנוע מזרם המסתננים הבלתי פוסק להגיע אל ערינו ולהמשיך להטריד את חיי תושבינו. למדנו מניתוח הנתונים כי ח

לה ירידה של 90% בחדירת המסתננים מאפריקה. כל השבוע התנהל במדינתנו שיח ציבורי איך לנהוג במצב החדש שנוצר בו אנשים יגיעו אל הגדר ויכלאו בין הגדרות והאם יש לנו אחריות כמדינה על אנשים אלו. כרגיל, שמענו בעיקר את השוליים הקיצוניים. מצד אחד היו שטענו שיש להכניס את כולם משום שבאריתריאה משטר דיקטטורי המאלץ את תושביו לשרת בצבא חובה (מה שקיים במדינתנו גם ואל לנו לשכוח כי לכל מדינה חוקיה). מצד שני היו שטענו שאנו השקענו סכומי עתק בבניית הגדר וכעת אין זה מעניננו גורלם של אנשים אלו. לדעתי ממשלת ישראל קיבלה החלטה הומניטרית נכונה כשהגיעה לידי הסכמה מול ממשלת מצרים על החזרתם של הפליטים הגברים לשטח המצרי והכנסתן בשל סיבות רפואיות של שתי נשים ונער שעברו התעללות מצד הבדואיים בסיני לישראל.
החלטה זו אשר איפשרה את כניסת הנשים עלולה להוות תקדים לנסיונות של קבוצות אחרות להיכנס לישראל. נדמה לי שצריך שוב לברר מול גופי האו״ם העוסקים בנושא הפליטים מה התנאים וההגדרות שחלות על ישראל בנושא זה. עלינו לזכור כי אנו המדינה המפותחת היחידה באזור אליה ניתן להגיע ברגל מיבשת אפריקה דבר שעלול לחשוף אותנו לזרם פליטים ומסתננים בלתי פוסק. לכן, הלחץ על גבולותינו עלול להגיע למיליוני אנשים המנסים להיכנס לישראל לצורך חיפוש חיים טובים יותר משום המשבר העמוק בו נתונה היבשת השחורה זה עשורים רבים. אנו בסך הכול נקודה על המפה בה צפיפות האוכלוסין היא כבר כעת מהגבוהות בעולם! לכן, השתתפותנו בפתרון הבעיה הבינלאומית של הפליטים יכולה להיות רק מבחינה כספית, רפואית ומתן הכשרות בתחומים שקיימים בעולם המערבי לארצות המתפתחות. עובדות אלו חייבות להיאמר על ידי נציגי ישראל בכל פורום העוסק בעניין וגם בעצרת האו״ם על ידי ראש הממשלה. יש לנו שגרירות באריתריאה ובדרום סודן ולהם יש שגרירים כאן. יש לערוך פעילות הסברה בארצות אלו ולהשתמש בקשרים הדיפלומטיים הקיימים כדי לעצור את זרם המסתננים.
אגב, כמי שעסקה עוד בתקופת קיומה של מפלגת ״ ישראל בעליה ״ בנסיון לעצור את גירוש האמהות הלא יהודיות של חיילים ששרתו בצה״ל אני זוכרת בברור ששום ארגון ישראלי לזכויות אדם לא הביע עניין ולא טרח להתערב כדי לעצור גירוש של נשים שבניהן זכאיי חוק השבות שרתו שרות מלא בצבא ההגנה לישראל. גם התקשורת הישראלית שהשבוע לא הפסיקה לסקר את המתרחש בגבול המצרי מילאה את פיה מים ולא ראתה בנושא כראוי לסיקור והעלאה על סדר היום הציבורי. רק בשנת 2002 ממשלת שרון הראשונה שמה קץ לבושה הזו.
הייתי רוצה לסכם ולומר שיחד עם חובתה של ישראל לקחת חלק בתהליכים בינלאומיים של סיוע לעולם השלישי עליה לזכור כי תחילה עליה לדאוג לאינטרסים של תושביה ואזרחיה.

מה הקשר בין PUSSY RIOT לחוק השבות?

אני עוקבת בעניין רב אחר ההתפתחויות בפרשת מעצרן של להקת הפאנק PUSSY RIOT ברוסיה. מה שהופתעתי לגלות הוא שהביקורת הרבה שהושמעה מצד הליברלים ברוסיה ומחוצה לה הכעיסה את הלאומנים והאנטישמים ברוסיה. עד כדי כך הכעיסה אותם, שהם ערכו באחד מאתריהם רשימה של מאות שמות של "ליברלים שנחשבים אויבים של הנצרות האורתודוכסית". מרבית הרשימה מורכבת מיהודים, חצי יהודים, רבע יהודים או ליברלים שנחשבים "בעד יהודים". גם מי שכלל אינו יהודי, זוכה להיות מתואר כיהודי.
לצערי אין זו הפעם הראשונה שאני נתקלת ברדיפת יהודים שכזו. לפני מספר חודשים נתקלתי ברשימת יהודים באתר פולני. ברשימה הזו כל מפורסם פולני מכל תחום חיים הוגדר כיהודי, ולדעתי רק האפיפיור יוחנן פאולוס השני לא הוזכר שם כיהודי.
האנטישמיות לא עוצרת ברשימות. באוקראינה הקימו אנדרטות לזכרם של חיילים נאצים שנהרגו מול הסובייטים במלחמת העולם השנייה. וכל זה נעשה באתרים שידועים כאתרי רצח המוני של יהודים בזמן השואה.

האנטישמיות באירופה מרימה את ראשה המכוער והדבר היחיד שמסב לי תחושה של אופטימיות הוא העובדה שלפני מספר שנים אני וחבריי בכנסת לא אפשרנו לשנות את חוק השבות - שהחרדים ביקשו לשנותו ולצמצמו.

צריך להבין שחוק השבות הוא תמונת מראה של האנטישמיות שבאה לידי ביטוי בחוקי נירנברג. לאנטישמי המצוי לא אכפת אם אביך יהודי או אמך יהודיה. מספיק שיש לך דם יהודי כדי שתהיה מטרה להתנכלות מילולית ופיזית. בשל כך מדינת ישראל חייבת להמשיך לקיים את החוק בגרסה הנוכחית כדי שתהווה מקלט לכל אדם המאוים בשל דמו היהודי.

יש להמשיך את מוסד העלייה ואף לחזקו באמצעות הסברה מדויקת בנוגע לחוק השבות ומי זכאי לעלות. כפי שיו"ר הסוכנות היהודית וחברי נתן שרנסקי אמר: במקום לברבר כל היום על איראן ולהבריח מכאן עולים, יש להתמקד בהגברת המודעות לעלייה ארצה.

מושב הקיץ של הכנסת. דוח על עבודתה הפרלמנטארית והציבורית של חה"כ ד"ר מרינה סולודקין (מאי – יולי 2012)

          ב-30.05.12 אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק שעל פיה שירותי הרווחה חייבים להתחשב בשפת אמו של הקטין ובעורך חיים של משפחתו הביולוגית כשהם בוחרים מסגרת חוץ ביתית עבור קטין שהוצא ממשפחתו. במהלך החודשים מאי-יולי 2012 הגישה חה"כ סולודקין 10 הצעות חוק, כולל הצעת חוק שעל פיה חייבים השוטרים בעת מעצר חשוד בביצוע פשע חמור להקריא לו את זכויותיו: זכות לשמור על שתיקה, זכות לייצוג על ידי עו"ד וכו' (דהיינו, נוסח שידוע בארה"ב כ"נוסח מירנדה").

          מפברואר 2009 הגישה חה"כ סולודקין 149 הצעות חוק (22 מהן הוגשו בשנית), 21 שאילתות לשרים, 18 הצעות לסדר היום, 18 בקשות לדיון מהיר ו-36 בקשות לקיים דיון בוועדת הכנסת. במהלך מושב הקיץ הוגשו 4 שאילתות: לשר החוץ – על השחתת פסלו של ראול וולנברג בבודפשט (נענתה ב-30.05); לשר הרווחה – על הגדלת קצבת שר"מ (שירותים מיוחדים) לעיוורים (נענתה ב-18.07); 2 שאילתות לשרי הפנים ולביטחון הפנים – על גניבת זהות אזרחים על ידי נוכלים (שר הפנים ענה ב-30.07). כמו כן, הוגשו: הצעה דחופה אחת לסדר היום, 2 בקשות לדיון מהיר ו-3 בקשות לקיים דיון בוועדות הכנסת. על פי יזמתו של יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה חה"כ אורי אריאל מונתה חה"כ סולודקין ליו"ר וועדת משנה לענייני רווחה בוועדה לענייני ביקורת המדינה. במהלך חודש יולי קיימה וועדת משנה 3 ישיבות: "מקרים של מוות התלמידים במהלך טיולים של בתי הספר"; "דוח מבקר המדינה על שיקום רפואי לקשישים"; "הוצאת ילדים ממשפחות נורמטיביות על ידי שירותי הרווחה".

          מרינה סולודקין נאמה 5 פעמים מעל בימת הכנסת במהלך מושב הקיץ: בדיון על הצעת חוק שלה המעניקה לאימהות חד-הוריות עולות זכות לקבלת דיור ציבורי לאחר 10 שנות חיים בישראל (נפלה בהצבעה בקריאה טרומית בפעם השנייה – 2.05); בדיון על הצעת חוק ממשלתית נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה) (7.05); בדיון על הצעת חוק על התחשבות בשפת אמו של הקטין ובעורך חייו של משפחתו. פעמיים היא נאמה במהלך הדיונים על שתי הצעות חוק שלה שהפכו להצעות רגילות לסדר היום: הצעת חוק איסור הפרעה לבחירות (תיקוני חקיקה); הצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון בין המינים). מפברואר 2009 חה"כ סולודקין נעמה 88 פעמים במליאת הכנסת.

          ב-9 למאי היא השתתפה בצעדת וותיקי מלחמת העולם השנייה לכבוד 67 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית. ב-12.06 התקיימה בכנסת הישיבה ה-10 של השדולה הפרלמנטארית "המאבק כנגד הוצאת ילדים ממשפחות ומהורים נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה" שחה"כ סולודקין עומדת בראשה. במהלך מושב הקיץ היא השתתפה ב-3 אירועים שהוקדשו ל-100 שנה להולדתו של ראול וולנברג. התקיימו 2 פגישות עם שרים: עם שר הרווחה משה כחלון (16.05) ועם שר החוץ אביגדור ליברמן (9.07). מרינה סולודקין קיימה קבלת קהל באשקלון ב-24.06. ב-20.06 השתתפה בכינוס חירום בנושא "מצב המגדר בזירה הפוליטית העכשווית" במכון ון ליר בירושלים. בחודשים מאי-יולי השתתפה חה"כ סולודקין ב-8 אירועים של תנועת "קדימה", כולל כנס בנושא "תעודת הזהות של קדימה" (רמת גן, 14.06) ודיון בנושא "תקציב המדינה לשנת 2013" (מטה המפלגה, 30.07).

          מתחילת הקדנציה התקבלו בלשכתה של חה"כ סולודקין כ-8800 מכתבים ואלפי פניות  בטלפון, כולל כ-600 מכתבים ומאות פניות בטלפון שהתקבלו במהלך מושב הקיץ.

מי כאן סיים את תפקידו הפוליטי? - מאמר דעה של ח"כ מרינה סולודקין

יצא לי לשמוע התבטאויות של חברי כנסת כאלו ואחרים מקדימה שטוענים שקדימה הגיעה לסוף דרכה הפוליטית וסיימה את תפקידה. קצת צורם לי לשמוע דברים כאלו מפיהם של טירונים פוליטיים שבקושי סוגרים קדנציה ראשונה בכנסת בלי הישגים כלשהם. מעבר לעובדה ש"צעירותם" הפוליטית מונעת מהם לראות באופן ברור את התמונה הפוליטית הכוללת, הרי שיש בטענות שכאלו פגם מוסרי וחוצפה לא קטנה. האין הם חברי כנסת באותה מפלגת קדימה, זו שנתנה להם צ'אנס מלכתחילה (לאחדים אפילו שריון ברשימה)? מדוע הם ממשיכים לקבל את תלוש המשכורת שלהם ממפלגה שלדבריהם סיימה את תפקידה? והאם אין מקום לביקורת עצמית אצל אותם אנשים? הרי הם חלק מהמערכת ואם קדימה אשמה במשהו אז אשמה זו רובצת לפתחם לא פחות מחברי כנסת אחרים, אם לא יותר. 

לאחר שהבהרתי את דעתי האישית על אותם חברי כנסת שמבזים את עצמם במכירות חיסול, ברצוני להביא לידיעתכם את השקפתי האישית באשר לתפקידה של מפלגת מרכז גדולה. מפלגת מרכז גדולה היא פתרון אחד ויחיד לבעיות שהושרשו בממסד הפוליטי בעשרות השנים האחרונות.

למה אני מתכוונת?

ראו כיצד מפלגת הליכוד, שללא טיפת ציניות אציין שהתברכה בחברי כנסת איכותיים בקדנציה זו וכן בראש ממשלה מנוסה, לא מצליחה לעשות שום צעד מהותי כדי לפתור את בעיות הליבה של החברה הישראלית. ראו למשל סוגיות כמו שוויון בנטל ושינוי שיטת הממשל. זה לא שהליכוד לא יודע מה הפתרון, וזה לא שחלילה יש לו כוונות רעות -  אבל מה לעשות שהליכוד מסונדל על ידי החרדים והמתנחלים, ובכך לא מצליח לבצע שום מהלך לטובת כלל הציבור בישראל. איך אתם רוצים שיהיה כסף לדיור בר השגה ודיור ציבורי כשמאות מיליונים הולכים לישיבות וכוללים שמכשירים עשרות אלפי נערים צעירים ובריאים לחיי עוני, ומעניקים להם את מיטב החינוך שאפשר היה להציע בימי הביניים. המצב רק ילך ויחמיר כיוון שאותם נערים יביאו לעולם ילדים משלהם, שגם הם לא יזכו לחינוך מודרני ולשוויון הזדמנויות. בשלב מסוים ציבור מעמד הביניים הנושא בנטל ומשלם מסים פשוט יקרוס. חלק ממנו יברח מכאן וחלק עשוי לבצע פה הפיכה צבאית כדי לשנות את המצב (זהו תרחיש דמיוני, אך כמישהי שיודעת קצת היסטוריה ומגיעה ממדינה שבה התממשו תרחישים הזויים בהרבה, יכולה אני להבטיח שגם זה עלול לקרות).

אי אפשר להתעלם גם מהמתנחלים – במקום להמשיך במתווה של שרון ולהשקיע בגושי ההתיישבות הגדולים, עליהם אין ויכוח ו יש הסכמה עם ארצות הברית – אנו בוחרים להשקיע עשרות מיליונים בשביל לפנות שלושה בתים וכל מיני גבעות ומאחזים. מדוע להשקיע כל כך הרבה כסף במקומות שספק אם ישארו תחת ריבונות ישראלית לכשיהיה הסכם כלשהו. על מי אנחנו עובדים אם לא על עצמנו?
נעבור כעת לצד השמאלי של המפה, שחוכך ידיים בהנאה כל אימת שיש משבר בקדימה, ושלא עומד מהצד אלא גם בוחש ומנסה לפלג ולשחד חברי כנסת מקדימה. האם השמאל הוא האלטרנטיבה? שימו לב כיצד השמאל הישן מילא את פיו מים ולא תמך לא בועדת פלסנר ולא בעקרונות של גיוס חרדים ושירות אזרחי ולאומי של חרדים וערבים מכל מיני נימוקים. השתתפתי לא מזמן בכנס שאפשר לומר עליו שהייתי הנציגה הכי ימנית בו, בלשון המעטה, ושם שמעתי שכל בעיית השוויון בנטל בכלל לא רלוונטית כי ישנם נושאים חשובים בהרבה– כמו הכיבוש, זכויות ערבים ועובדים זרים, למשל. האמנם?

אותו שמאל שמנצל כל הזדמנות לתקוף את קדימה, לא חשוב מי עומד בראשה, משתדל להשכיח מהציבור התמים שמאחוריו עומדים ועדי העובדים הגדולים – סמל לשחיתות, הפקרות שכר ואחת הסיבות המרכזיות ליוקר המחייה פה בארץ. השמאל עוצם עיניים עשרות שנים ומתעלם ממצוקותיהם של העובדים הפשוטים, ולא רק עובדי הקבלן, ומעדיף להגן על האינטרסים של עובדים שמרוויחים יותר מראש הממשלה ושדורשים סטייק חינם לעצמם. השמאל יעשה הכל בכדי לתקוף את המדיניות הכלכלית של ביבי, בלי לעשות חשבון נפש עצמי.

אז איפה קדימה נכנסת לתמונה?

קדימה, בניגוד לימין והשמאל, אינה תלויה באף מגזר ומייצגת נאמנה את המעמד הבינוני והבינוני-נמוך. קדימה מסוגלת לבצע מהלכים חדשים, בלתי צפויים ומשמעותיים. כך למשל עם ההתנתקות, אותה הוביל שרון ובאמצעותה הוכיח שלפלסטינים אין כל יכולת משילות ובכך הרחיק את חזון המדינה הפלסטינית לתקופה בלתי ידועה. קדימה הוכיחה שביבי והליכוד פשוט לא מסוגלים לספק את הסחורה שהעם מבקש ודורש. כמו אחרון הנרקומנים, הם מכורים למנדטים החרדיים ולא מסוגלים להיגמל מהם. לקדימה הרבה במשותף עם המחנה הליברלי בליכוד והמחנה החברתי בעבודה. צריך לשלב ידיים ולשתף פעולה על מנת לפתור את הבעיות הבוערות במדינה.

איני יודעת אילו מפלגות עתידות לקום. אני יודעת שקדימה היא האלטרנטיבה היחידה במרכז המפה הפוליטית. היא עשתה טעויות ומשלמת עבורן, אך גם הפיקה לקחים ולא מפחדת מאתגרים. מי שיבחר להצביע למפלגות שמציעות פתרונות קסם ומתהדרות בשמות מפוצצים – סופו להתאכזב. כי הישועה אף פעם לא מגיעה מטירונים פוליטיים.

רשמים בנושא דוח המבקר על השריפה בכרמל

דוח המבקר בנושא השריפה בכרמל היה הנושא המרכזי בכותרות השבוע. התאכזבתי מכך שהדיון הציבורי נסוב סביב השאלה אם לפטר או לא לפטר את השרים שטייניץ וישי. הרי המחדל בשירותי הכבאות נמשך עשרות שנים ואחראים לו כל שרי הפנים, האוצר וביטחון הפנים שקדמו לישי ושטייניץ! המשבר בשירותי הכבאות היה ידוע לכל כמה שנים וועדות הכנסת השונות עסקו בנושא.
הבעיה העיקרית הינה שלועדות ולחברי הכנסת אין כלים אמיתיים לכפות על הרשות המבצעת לעשות את התיקונים הנדרשים. כך קורה שבמקום לתקן מבעוד מועד, אנו נאלצים לכבות שרפות, תרתי משמע. ועדת ביקורת המדינה יכלה למשל לדרוש ועדת חקירה בנושא, אך מרבית חבריה יושבים בקואליציה ומחויבים לכללי המשמעת הקואליציונית. באותו אופן כבר לפני מספר שנים התוודענו לתופעת המסתננים גם בועדת הפנים וגם בועדה לביקורת המדינה. לא הצלחנו לעורר אף גורם בממשלה וכך הטפטוף הפך לשיטפון. זה מה שצריך להעסיק את הכנסת ואת התקשורת, ולא השתעשעות ברעיונות של להדיח את כולם.
סוגיה נוספת שראוי לדון בה הינה מדוע אין משרד לתכנון ופיתוח כלכלי שיעסוק בין היתר במודרניזציה של המגזר הציבורי. אין להאשים רק את משרד האוצר בכך שהוא מנסה לחסוך - זוהי מטרתו. צריך גוף ארצי שיעסוק בלעדית בתחום הזה.
אני סבורה שאם צעדים אלו לא ימוממשו אז האסונות הבאים יהיו בלתי נמנעים.

סיכום שבוע - 10-16/6

העניין העיקרי שהיה השבוע הוא הועידה הרעיונית של קדימה שבה עיצבנו את תעודת הזהות של המפלגה - החל מענייני מלחמה ושלום ועד איכות הסביבה. התרומה שלי למצע הינה בתחום עלייה וקליטה, עליו כתבתי בפוסט הקודם. 
כמו כן, ועדת ביקורת המדינה החלה השבוע את הדיונים בעניין דוח המבקר על המשט הטורקי. נדמה לי שמשום שחלפו כבר שנתיים, הביקורת איבדה מעוצמתה וחריפותה. אמנם עושה רושם שהגורמים המעורבים בעניין עשו רבות לשיפור המצב, אך אם יש דבר אחד שמכעיס ומרתיח הוא התפקוד הלקוי של גורמי ההסברה - גם במשרד ראש הממשלה, גם במשרד החוץ וגם במשרד התפוצות וההסברה.
נושא נוסף שנדון בועדה לביקורת המדינה הוא הטיולים השנתיים בבתי ספר והסכנות הרבות שטמונות בהם - משרד החינוך עשה עבודה טובה ויסודית בלמצוא דרכים להפחית את מספר הנפגעים בטיולים הללו, עם זאת, כיושבת ראש תת הועדה לנושאים חברתיים הבהרתי שמבחינתי משרד המשפטים לא פועל כראוי כדי ליצור מספיק הרתעה כלפי המנהלים והאחראים על הטיולים. רף הענישה עבור רשלנות מאוד נמוך, ולפעמים אפילו במקרי מוות האחראים לא מקבלים אפילו עבודות שירות.
שיהיה שבוע טוב לכולם!

סיכום שבוע 3/6 - 8/6

אז מה היה לנו השבוע?
* השתתפתי שתי ישיבות בועדה לביקורת המדינה בנושא גבעת האולפנה שבהן התברר לי שאנו משלמים היום את המחיר על הניסיון במחצית השנייה של שנות התשעים לבנות שכונות וישובים על קרקע פלסטינית פרטית שנרכשה בדרכים עקלקלות. כבר בשנת 2003 הפרקליטות הצבאית הבחינה בכך וכעת הנושא התפוצץ בבג"ץ. כדי לבצע את החלטת בג"ץ נתניהו נאלץ להסתמך על קדימה ועל האופוזיציה וזו מהווה תשובה מיידית לחשיבות כניסתה של קדימה לקואליציה כהשפעה ממתנת. אני מאמינה שהברית הזו בין קדימה לליכוד תאפשר שמירה על גושי ההתיישבות שנמצאים בסכנה תמידית בגלל מאבקים בסגנון מגרון וגבעת האולפנה.
* בנוסף, השתתפתי השבוע בדיון חשוב בועדת הכספים שבו התברר שההפחדות לגבי הגרעון התקציבי של 10 מיליארד שקלים אינן כה מפחידות - ישנו כסף רב שטמון בקופות החברות כדיבידנדים שלא חולקו לבעלי המניות. הסכום הזה עומד על 100 מיליארד שקלים שהמיסוי עליהם יניב למדינה הכנסות של מיליארדים. הכנסות אלו יוכלו להקל על הגזרות התקציביות המתוכננות. צריך לראות כיצד ניתן לתמרץ את החברות להקדים את חלוקת הדיבידנדים הללו. מה שהיה מוזר ומכעיס בכל הסיפור הוא שאנשי האוצר שהגיעו לדווח על כך בועדה אמרו לנו שהם קיבלו הנחיה מלמעלה שלא להיכנס לפרטי פרטים של הנושא. יש כאן הפרה בוטה של הריבונות - של הכנסת לפקח ולבקר כל משרד וכל פקיד, זוטר ובכיר כאחד.
* שקדתי על הבאה לקריאה ראשונה של החוק שיעניק מענק יובל למורים עולים. החוק הזה משותף לי, לאלכס מילר ולזאב אלקין. אגב, כשהחלה חרושת השמועות על החלפתו של אלקין כיושב ראש הקואליציה, סברתי שמדובר בצעד שגוי משום שאלקין תורם רבות בקידום האג'נדה של ציבור העולים, כמו למשל הפסקת תוכנית ויסקונסין, קידום תוכנית קמע למדענים עולים ומענק היובל המדובר.
* זכיתי להיפגש עם אגדת השחמט בוריס גלפנד בישיבת ועדת הקליטה. התרשמתי מכך שגאון כמותו שומר על צניעות שכזו. בזמן הדיון להכניס את לימודי השחמט לבתי הספר.

שבת שלום לכולם!

נאום - הוצאת ילדים מהבית

‏30 מאי, 2012

אדוני היושב ראש,

כנסת נכבדה,

הגשתי הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – בחירת ידיד ומקום חסות בהתחשב בארץ מוצאו ובשפת אמו של הקטין), התשע"ב – 2012 יחד עם חברי חה"כ שלמה מולה בעקבות פניות רבות שהתקבלו בלשכתי בשנים האחרונות.

מדובר בפניות מאזרחים שילדיהם הוצאו מהבית והועברו למסגרות חוץ ביתיות בלי להתחשב במאפיינים התרבותיים של הילדים. כך, באחד המקרים הועברה ילדה בת 9 ממשפחת עולים חילונית דוברת רוסית למשפחת אומנה חרדית דוברת עברית. שירותי הרווחה לא אפשרו לאימה להיפגש עם הבת במשך יותר משנה. כשהתקיימה לבסוף הפגישה נדהמה האם לשמוע את המילים הראשונות של בתה: " תגידי אימא, אני לא אגיע לגיהינום בגלל שאני מדברת אתך? את הרי מסתובבת בחולצה עם שרוולים קצרים". במקרה אחר הועבר ילד ממשפחה דתית לפנימייה חילונית, בה מופעלים בשבת מחשב וטלוויזיה וזאת לאחר ששירותי הרווחה במשך שנה וחצי חיפשו מסגרת מתאימה עבורו. יצוין שילד זה שהה במשך שנה וחצי האלה במרכז חירום, בניגוד לכל ההנחיות והכללים.

כמובן, ישנם מקרים שבהם הוצאת ילדים מהבית והעברתם למסגרת חוץ ביתית הינה מוצדקת. אבל חייבים לזכור שגם במקרה של הוצאת ילד מבית הורים מתעללים או מזניחים נגרמת לו טראומה קשה. ואם הוא מועבר למסגרת שבה אורך חיים, שפה ומאפיינים תרבותיים אחרים שונים מאלה של משפחתו הביולוגית, זה עלול לגרום לו טראומה נוספת שלעתים קרובות קשה לא פחות מהטראומה שנגרמת בעצם הוצאתו מבית הוריו.  

חוץ מזה, העברה למסגרת עם אורך חיים שונה ושפה אחרת מובילה לניתוק מלא מהמשפחה הביולוגית. נתקלתי בלא מעט מקרים שבהם ילד ממשפחה דוברת רוסית או דוברת אמהרית הועבר למשפחה שדוברת עברית בלבד. ואחרי שהוחזר למשפחתו הביולוגית, התקשה מאוד לתקשר עם האנשים שאמורים להיות האנשים הקרובים ביותר עבורו: הוא שכח את הרוסית או אתה אמהרית ודובר רק עברית בזמן שהוריו לא שולטים בעברית במידה מספקת וסבים לא שולטים בה כלל.

לכן הגשתי הצעת חוק הנ"ל. מטרתה להבטיח שילד שהוצא מבית הוריו יועבר למסגרת שבה מדברים בשפה המוכרת לו, עם אורח חיים שזהה או דומה לאורך חיים שהוא מכיר, ובכך להקל את הטראומה של הוצאה מהבית, למנוע את ניתוקו המוחלט ממשפחתו הביולוגית ולהקל את הליך החזרתו הביתה.

אני שמחה מאוד ששר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון החליט לתמוך בהצעת החוק בעקבות פגישתי אתו בנושא שהתקיימה לפני כשבועיים ולכן גם וועדת שרים לענייני חקיקה תמכה בה. אני כמובן מתחייבת לתאם את המשך הליכי החקיקה של הצעת חוק הנ"ל עם משרדי הרווחה, המשפטים והאוצר כפי שנקבע על ידי וועדת שרים לענייני חקיקה.

אני גם קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק ולהצביע בעדה.

תודה רבה לכם!   

     

ההתנהלות המחפירה של המכון לרפואה משפטית

            ‏‏20 מאי, 2012                                                                                      ‏              כ"ח אייר, תשע"ב

לכבוד :כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס

היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה ויינשטיין 

 פרקליט המדינה עו"ד משה לדור                                                                                                    

         

          הנדון: הפרשה של דניס אייזין והצורך הדחוף בחקירה מקיפה של פעילות המכון לרפואה משפטית באבו כביר

          אני פונה אליכם בעקבות פרסומים בפרשה של דניס אייזין שהופיעו לאחרונה בכלי התקשורת (ראו, למשל, את המאמר "מסתבך פתולוגי" מאת זוהר שחר לוי בגיליון "מעריב" מ-17.05.2012).

          ראשית כל, ברצוני להדגיש שכבר בתחילת הפרשה, לפני כ-12 שנה הגיעו ללשכתי הוריו של דניס אייזין שהואשם ברצח בנו רון, בן שלושה חודשים. כבר אז היה ספק סביר ומבוסס באשמתו, כיוון שכתב האישום נגדו התבסס בעיקר על עדותה של אשתו שנמסרה במשטרה תחת לחץ ואיומים. דניס עצמו לא הודה וטען לחפותו. כמה שנים מאוחר יותר, כשדניס אייזין כבר הורשע וישב בבית הכלא, הגיעו למשפחתו ואליי ידיעות על כך שבמכון לרפואה משפטית באבו כביר נמצאים חלקי גופת בנו שברציחתו הוא הורשע. סניגוריה ציבורית הגישה בקשה למשפט חוזר ואכן נערך משפט חוזר. אך במהלך המשפט החוזר טען המכון שלא נותרו אצלם אברים ורקמות של התינוק. כתוצאה מכך, נערך הסדר טיעון ובמסגרתו הורשע דניס אייזין בעבירות קלות יותר ושחרר מהכלא לאחר שריצה שש שנות מאסר.

          בימים האחרונים, במסגרת מבצע לקבורת איברים שמתקיים במכון לרפואה משפטית, התברר שכמה מאיבריו של התינוק עדיין נמצאים במכון. ד"ר יואב ספיר, הסנגור הציבורי הארצי דרש מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה כנגד המכון.

בהקשר זה, ברצוני להפנות את תשומת לבכם למספר עובדות:

1) המכון לרפואה משפטית והעומד בראשו פרופסור יהודה היס מסרו מידע שקרי לבית המשפט במהלך משפט חוזר של דניס אייזין, מה שהוביל כנראה לעיוות דין, כיוון שהצגת מידע אמיתי יכלה להשפיע באופן משמעותי, אולי אפילו באופן מכריע, על החלטת בית המשפט. לפיכך, ישנו חשד סביר שגם מידע על סיבות מותו של רון אייזין שהוצגה במהלך המשפט הראשון של דניס אייזין היה מידע לא נכון שהוביל לעיוות דין. לכן אני תומכת בדרישת הסנגור הציבורי הארצי לחקור את המקרה. אני גם חושבת שלאור הממצאים החדשים, זכאי דניס אייזין למשפט חוזר נוסף.  

2) התברר שבמכון לרפואה משפטית נמצאים כ-8000 רקמות ואיברים פנימיים של הנפטרים. חלק מהרקמות והאיברים הללו שייכים לנפטרים שנרצחו או נהרגו כתוצאה מאירוע פלילי זה או אחר ומכון ערך בהם ניתוח לאחר המוות ו/או בדיקות נוספות שתוצאותיהם הוצגו למשטרה/פרקליטות/בתי המשפט וכנראה השפיעו על החלטות של בתי המשפט. מתעוררת השאלה: האם העברת מידע שגוי/לא מדויק לרשויות אכיפת החוק ע"י המכון לרפואה משפטית התרחשה רק במקרה של דניס אייזין או שהיו גם מקרים נוספים מהסוג הזה. סבורה אני שחייבים לשקול אפשרות לערוך בדיקה בנושא לפני הטמנתם של הרקמות והאיברים.

3) כמו כן, חייבים לשקול אפשרות לפרק את המכון לרפואה משפטית באבו כביר ולהקים אותו מחדש במתכונת חדשה שתכלול בין היתר מערך ביקורת פנימית יעילה שימנע הישנות המקרים מהסוג הזה. אני גם מציעה להגביל את תקופת כהונתו של ראש המכון לתקופה של 5 עד 7 שנים.

          

                                                          בברכה,

                                                     ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ

העתק: ד"ר יואב ספיר – הסנגור הציבורי הארצי. 

פגישה עם שר הרווחה כחלון

          הפגישה התקיימה בלשכתו של השר כחלון במשרד הרווחה ב-16 למאי 2012. בפגישה השתתפו שתי יועצות השר.

          הצעת חוק שירותי סעד (תיקון מספר 7), אותה יזמה קבוצת חברי כנסת מקדימה שבראשה עמדה מרינה סולודקין אושרה על ידי מליאת הכנסת בקריאה השלישית ב-12 למרץ 2012. החוק קבע שבראש וועדת ערר שתפקידה לדון בערערים על החלטות של שירותי הרווחה יעמוד משפטן הכשיר לכהן כשופט בית משפט השלום ויהיו חברים בה נציג ציבור שאינו עובד המדינה ואינו עובד הרשות המקומית ועוד מי שעבד כעובד הסוציאלי בשירות הציבורי 7 שנים לפחות ואינו עובד עוד בשירות הציבור או עובד סוציאלי שעבד בשירות הציבור ובלבד שכבר אין לו סמכויות שהיו נתונות לו מכוח החוק. הרכב כזה של וועדת ערר יבטיח שהיא תהיה בלתי תלויה בשירותי הרווחה ותגדיל את פיקוח הציבור על פעילות רשויות הרווחה. החוק ייכנס לתוקף במשך 3 שנים מיום אישורו.

          במהלך הפגישה עם השר כחלון חה"כ סולודקין הדגישה שאמנם החוק ייכנס לתוקף רק בעוד 3 שנים, אך כבר עכשיו חייבים להתחיל בהכנות ליישומו. השר הסכים עם מרינה סולודקין ונתן הנחייה לקיים כבר בשבוע הבא ישיבה של בכירים במשרד במטרה להתחיל בהכנות ליישומו של החוק. הוא מתכוון להורות לעו"ד בתיה ארטמן, היועצת המשפטית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים לכתוב הנחיות ותקנות ליישום החוק.

          חה"כ סולודקין העבירה לשר כחלון שתי הצעות חוק שהיא יזמה יחד עם חברי כנסת נוספים:

- הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – בחירת ידיד ומקום חסות בהתחשב בארץ מוצאו ובשפת אמו של הקטין), התשע"ב- 2012,

 - הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – הגבלת שיקול הדעת של פקיד סעד בנושא הוצאת קטין מהבית), התשע"ב – 2012.

          חה"כ סולודקין ביקשה משר כחלון לתמוך בשתי הצעות חוק הללו. השר הבטיח ללמוד את הנושא ולתת תשובה.

          במהלך הפגישה נדונה גם הנחיית שר הרווחה האוסרת על העובדים הסוציאליים לכפות נטילת ריטלין על ידי הילדים תחת האיום להוציא ילד מהבית ולהעבירו למסגרת חוץ ביתית. מרינה סולודקין הדגישה את חשיבות ההנחיה וסיפרה לשר שבאתר שלה בפייסבוק התארגנה קבוצה של כ-2000 איש, הורים וסבים לילדים, המתנגדים בתוקף לריטלין.

          חה"כ סולודקין הזמינה את השר כחלון להשתתף בישיבה הבאה של השדולה הפרלמנטארית בנושא: "המאבק כנגד הוצאת ילדים מהורים וממשפחות נורמטיביים על ידי שירותי הרווחה". הישיבה אמורה להתקיים בכנסת באמצע חודש יוני 2012.  

נאום במליאה בנושא דיור ציבורי עבור משפחות עולים חד הוריות

                                                                            2 מאי, 2012

אדוני היושב ראש,

כנסת נכבדה,

         

הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור ציבורי למשפחות עולים חד-הוריות) חשובה מאוד לציבור העולים ולכן בין יוזמיה נמנים כל חברי הכנסת של "קדימה" שמייצגים את ציבור העולים בסיעה: אנוכי, חברי הכנסת אורית זוארץ, רוברט טיבייב, שלמה מולה, יוליה שמאלוב – ברקוביץ' ונינו אבסדזה.

מצבן של משפחות חד-הוריות בשנים האחרונות הינו קשה מאוד. ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו בהיותו שר האוצר בממשלתו של אריאל שרון העביר במאי 2003 תוכנית בשם "חומת מגן כלכלית". תוכנית זאת פגעה פגיעה קשה במשפחות חד-הוריות והעמידה רבות מהן על גבול של הישרדות פיזית. במצב קשה במיוחד מצאו את עצמן משפחות חד-הוריות עולות, כיוון שלרבות מהן אין בישראל קרובי משפחה שעשויות לתמוך בהן ולסייע להן במקרה הצורך (להבדיל ממשפחות חד-הוריות צבריות או וותיקות).

הבעיה העיקרית של המשפחות הללו, כמו גם של משפחות נזקקות רבות אחרות היא בעיית הדיור. במשך 20 שנים האחרונות כל ממשלות ישראל הובילו מדיניות של הפסקת בניית/רכישת דיור ציבורי חדש והפרטת המלאי הקיים של דירות ציבוריות. המפלגה היחידה שעסקה בדיור ציבורי – מפלגת "ישראל בעלייה" בראשותו של נתן שרנסקי הצליחה ב-6 שנות כהונתה בממשלה ובכנסת (1996-2002) לספק יותר מ-20 אלף פתרונות דיור לעולים חדשים. לאחר שמפלגה זו הפסידה בבחירות לכנסת ה-16 בינואר 2003 ונעלמה מהמפה הפוליטית, כל התוכניות של הדיור הציבורי הוקפאו ו/או בוטלו.

אדרבה, תקופת הזכאות לקבלת דיור ציבורי לעולים חדשים קוצרה. נכון להיום, רק עולים הנמצאים בישראל פחות מ-10 שנים זכאים לדיור ציבורי דרך המשרד לקליטת העלייה. עולים הנמצאים בארץ יותר מ-10 שנים, כמו גם ילידי ישראל, חייבים לפנות למשרד הבינוי והשיכון. אך קריטריונים לקבלת דיור ציבורי במשרד השיכון נוקשים יותר מאשר קריטריונים של משרד הקליטה והדבר פוגע במיוחד במשפחות חד-הוריות. במשרד הקליטה כל משפחה חד-הורית זכאית לדיור ציבורי. במשרד השיכון רק משפחות חד-הוריות עם 3 ילדים או יותר זכאיות לדיור הציבורי. פירוש הדבר שאימהות חד-הוריות עולות עם ילד אחד או עם שני ילדים (ואלה מהווים הרוב המכריע בקרב משפחות חד-הוריות) מאבדות זכאות לדיור ציבורי ומאבדות כל תקווה לקבלתו לאחר 10 שנות חיים בישראל. על פי קריטריונים של משרד הקליטה הן כבר אינן זכאיות, כי הן נחשבות למשפחות של וותיקים. וגם על פי קריטריונים של משרד השיכון הן אינן זכאיות, כיוון שיש להן פחות מ-3 ילדים.

הצעת חוק שלי ושל חבריי לסיעת "קדימה" באה לתקן את העוול הנגרם למשפחות כאלה ולאפשר להן סיוע בשכירות בדיור ציבורי על פי אמות מידה של משרד הקליטה גם בתקופה שעולה על עשר שנים מאז הגעתם ארצה. דהיינו, משפחות אלה יטופלו אמנם במשרד השיכון, אך תהיו זכאיות לדיור ציבורי על פי קריטריונים של משרד הקליטה.

וועדת שרים לענייני חקיקה החליטה לדחות דיון בהצעת חוק זו ב-6 שבועות. זוהי החלטה תמוהה בעיניי. הרי ברור לכולנו שבחירות יוקדמו וכנסת תפוזר לפגרת בחירות לפני שיעברו 6 שבועות. אם לממשלה הנוכחית לא אכפת ממשפחות חד-הוריות והיא רוצה להמשיך ולהתעלם מהן כפי שעשתה עד עכשיו, ששרי הממשלה יגידו את זה בגלוי ובפומבי ולא יסתתרו אחרי החלטות אבסורדיות. כך הם לפחות יפגינו את העקביות במדיניות הממשלתית שהתעלמה מהשכבות החלשות וממעמד הביניים במשך יותר מ-3 שנים וממשיכה להתעלם מהם גם עכשיו. כנראה הממשלה לא מבינה שחסכון של מאות מיליוני ₪ היום כתוצאה מהפסקת כל התוכניות של הדיור הציבורי תוביל להשקעה של עשרות מיליארדים בשירותי הרווחה ובמערכת אכיפת החוק (כולל השקעה בבתי הסוהר) בעתיד הלא רחוק. שלילת זכאות לדיור ציבורי מהמשפחות הללו תוביל לדור חדש של עוני, של מצוקה ושל פשיעה. ילדים שגדלים היום במשפחות הללו יכלו להפוך לאזרחים שווי זכויות ושווי חובות בעתיד רק אם הם ייצאו ממצוקתם הנוכחית ואת זה אי אפשר להשיג ללא מתן פתרון אמתי לבעיית הדיור.    

אני קוראת לכם, עמיתיי, חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לדיור ציבורי למשפחות עולים חד-הוריות) ולהצביע בעדה למרות התנגדות הממשלה. תודה רבה לכם!      

מספיק עם ביזוי השואה - תגובה לסבר פלוצקר

ביום ראשון (15/04) פורסם בידיעות אחרונות טור של סבר פלוצקר שנקרא "אכן כשלון יהודי". פלוצקר תומך בטור שלו בטענתו של א.ב יהושע שהשואה הייתה כשלון של העם היהודי. פלוצקר סבור שהעם היהודי באירופה צריך היה להבין בשנות ה- 30 את הסכנה המתקרבת ולנקוט בצעדים הנחוצים: לצבור נשק ולערוך מסע חיסולים בקרב המנהיגים הפשיסטיים. לדבריו, ניתן היה גם לנסוע לפלסטינה. מה שפלוצקר שוכח הוא שהיהודים היו מפוזרים במדינות שונות ללא שום גוף מרכזי שמאחד ומקשר ביניהם. מה גם שצריך להזכיר זה שבנסיבות היסטוריות מעט שונות – צבאו של המצביא הגרמני ארווין רומל היה מנצח במצרים ומגיע גם לארץ ישראל. ואז גורלו של העם היהודי בפלשתינה לא היה אחר מאשר גורלם של יהודי אירופה.

מאוד הופתעתי כשא.ב יהושע החליט להטיל את האשמה על העם היהודי, על שישה מיליון אנשים, שמלבד יהדותם לא היה ביניהם שום קשר או שפה משותפת. כמו למשל אנה פרנק ומשפחתה או בני המשפחה של אבי שחיו באוקראינה מאחורי מסך ברזל וכל רעיון של בריחה או צבירת נשק מבחינתם גבל בבדיחה גרועה. יכול להיות גם שפלוצקר שכח את ועידת אוויאן בשנת 38 שבה הוחלט שלא יקלטו פליטים יהודיים במדינות המערב? מילא היה מדובר רק בחוסר ידיעה היסטורית. אבל טענה שכזו פוגעת בניצולים שעדיין חיים ומכתימה זכרם של שישה מיליון יהודים.

יתרה מזאת, פלוצקר משליך מהתנהגותם של היהודים בשואה על ימינו אנו, ואומר שזוהי ההוכחה שאסור לנו להיות פסיביים במאבק מול התגרענותה של איראן. ואני שואלת – מה בדיוק חידשת לנו? על מה כל העולם מדבר בשנה האחרונה? או שמא פלוצקר מנסה להציע לאנשים פרטיים לנסות להתנקש בהנהגה האיראנית. גם זו טיפשות לשמה.