נאום - הצעת חוק עדות שקר של עובדים סוציאליים

הצעת חוק העובדים הסוציאליים (תיקון – עדות שקר) נוגעת לנושא רגיש מאוד. 

בכנסת הנוכחית עקב מאות תלונות שהתקבלו בלשכתי בנושא הוצאת ילדים מהבית על ידי שירותי הרווחה, נאלצתי להקים שדולה פרלמנטארית בנושא הנ"ל. בעבודת השדולה משתתפים חברי כנסת מכל סיעות הבית, משפטנים העובדים בתחום, עיתונאים, עובדים סוציאליים, פעילים פוליטיים ממפלגות שונות. אחת התוצאות העיקריות של פעילות השדולה – 9 הצעות חוק שהוגשו על ידיי (חלקם יחד עם חברי כנסת נוספים מהסיעות השונות). רק שלשום אחת מהצעות החוק הללו אושרה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה הודות לתמיכתם של שר הרווחה והשירותים החברתיים חה"כ משה כחלון ויו"ר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות חה"כ חיים כץ.

במאות המכתבים שמתקבלים בלשכתי, בדיונים שהתקיימו בבתי משפט בנושא הוצאת ילדים מן הבית ובשמונה הישיבות של השדולה שלי, שבה ועולה הסוגיה של תצהירים המוגשים על ידי שירותי הרווחה לבית המשפט ושל עדויות העובדים הסוציאליים בבתי המשפט. לעתים קרובות מדי נתקלת אני בטענות שעובדי הרווחה מוסרים נתונים לא מדויקים או מסולפים ושקריים בעדותם בבתי המשפט. מדובר על נתונים כגון רצון הילד לצאת מן הבית, הסכמתם של ההורים ו/או קרובי משפחה אחרים להוצאתו מן הבית, האשמות על התעללות בילדים ו/או הזנחתם וכדומה.

עדות שקר של עובד סוציאלי עלולה להרוס את חייהם של הילד ומשפחתו

אני רוצה להדגיש בהקשר זה, שעובדים סוציאליים רבים עושים את עבודתם נאמנה ומשתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לסייע ללקוחותיהם. בחלק מהמקרים מסירת נתונים לא מדויקים נובעת מטעויות בתום לב. אך במספר לא קטן של מקרים מדובר במסירה מכוונת של נתונים לא נכונים. למשל, כשרוצים להוציא ילד מבית הוריו לא כדי להגן עליו מפני התעללות או הזנחה כביכול, אלא כדי למלא מכסות במסגרות החוץ ביתיות.

 לעדותו של העובד הסוציאלי ישנה השפעה רבה יותר מאשר לעדותו של האזרח הרגיל על ההליך המשפטי ועל החלטות של בתי המשפט. עדותו של העובד הסוציאלי מתקבלת בדרך כלל כחוות דעת מקצועית ובלתי תלויה שאין לערער עליה. חלק מעורכי הדין שהשתתפו בישיבות השדולה שלי, כולל עורכי דין ידועים ובעלי שם, טענו שלעתים קרובות השופט עד כדי כך סומך על חוות דעתו של העובד הסוציאלי, שמאמץ אותה במלואה בפסק דינו.

ישראל היא מדינה דמוקרטית, לכן החלטה לא מוצדקת על הוצאת הילד ממשפחה נורמטיבית גורמת לכך שההורים מגישים ערר לערכאות משפטיות גבוהות יותר (עד לבית המשפט העליון). ובדרך כלל, אחרי שנים ארוכות של מאבק והוצאת סכומי עתק על מימון שכר טרחה של עורכי דין, מצליחים להשיג את הצדק: הילד מוחזר למשפחתו. אך הוא חוזר עם טראומה קשה (לעתים, בלתי הפיכה), מבולבל בכל מה שקשור לזהותו ולזהות משפחתו. גם עתידו נפגע וגם המשפחה נפגעת, לעתים עד כדי פירוקה המלא.

לצערי הרב, גם אחרי החלטה של בית המשפט העליון הקובעת שחלה טעות נוראית בעצם הוצאת הילד מהבית, אף אחד לא משלם את מחיר המחדל (חוץ מילד ומשפחתו). ומקור המחדל – בעדות השקר של העובד הסוציאלי.

החוק הקיים קובע אמנם עונש על עדות שקר, בהתחשב בעובדה שעדות שקר עלולה להביא לעיוות דין. כיוון שלעדותו של העובד הסוציאלי, כפי שהסברתי, ישנו משקל רב יותר מאשר לעדותו של אזרח רגיל ותוצאותיה קשות יותר מתוצאות של עדות שקר רגילה, גם העונש על עדות שקר של עובד סוציאלי חייב להיות קשה יותר מהעונש על עדות שקר במקרה הרגיל. וזה מה שקובעת הצעת החוק שלי. העונש על עדות השקר של עובד סוציאלי על פיה: מחיקת רישומו בפנקס העובדים הסוציאליים, קנס כספי בסך עשרים וחמישה אלף שקלים ומאסר עד 9 שנים ולא פחות מ-7 שנים.

אני משוכנעת שזוהי הצעת חוק נכונה וצודקת, אך הממשלה לא בשלה עדיין להכיר בכך שהוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית היא פשע חברתי ולכן מתנגדת להצעת החוק הנ"ל. בהתחשב בזה, סבורה אני שבשלב זה כדאי להפוך הצעת החוק להצעה רגילה לסדר היום ולהעביר אותה לדיון בוועדת העובדה, הרווחה והבריאות.      

הצעת אי אמון בממשלה עקב מינויו החפוז של השר וילנאי לתפקיד שגריר ישראל בסין - הנאום במליאה

סיעת קדימה החליטה להגיש הצעת אי אמון בנושא כישלון ממשלת נתניהו בהכנת העורף למצב חירום בגלל שאירועים שהתרחשו בשבוע שעבר הדאיגו מאוד את הציבור הישראלי. הממשלה החליטה למנות באופן חפוז את מתן וילנאי – השר להגנת העורף לתפקיד של שגריר ישראל בסין. המהלך כלל לא הוסבר לציבור לא מבחינת מצב העורף ומוכנותו למלחמות הבאות ולא מבחינת מצב היחסים בין ישראל לבין סין.

ניתן לפרש את התפטרותו הפתאומית של השר וילנאי בדרכים שונות. או שמשרד שלו שמרכז את כל עבודת ההכנה של העורף למצב חירום לא קיבל את התקציב הנדרש. או שהתקלקלו היחסים האישיים בין השר וילנאי לבין ראש הממשלה ושר הביטחון ומינוי לשגריר ישראל בסין הוא בעצם "גירוש כבוד" של השר הלא נוח מהממשלה שלא רוצה לעסוק בנושא הכננת העורף. או אולי מדובר בסיבות פנים מפלגתיות – התפתחויות כלשהן בתוך סיעת העצמאות. אני לא רוצה לנחש: מהן הסיבות האמתיות. אני גם לא רוצה להתנפל על השר וילנאי – יש לו רקורד צבאי מצוין ומ-2007, עת מינויו לתפקיד סגן שר הביטחון האחראי על עורף ועל מערך המילואים, הוא מילא את תפקידו באופן משביע רצון. ההוכחה לכך - מיגון של עוטף עזה.

 אבל אנחנו, בסיעת קדימה טוענים שההחלטה למנותו לתפקיד שגריר ישראל בסין והתפטרותו מתפקיד השר להגנת העורף הייתה חפוזה, בלתי אחראית ומסוכנת. בוא נזכור: בפני אילו אתגרים וסכנות ניצבים מדינת ישראל ואזרחיה היום. אנחנו נמצאים על סף הכרעה בנושא הגרעין האירני. התפתחויות שיכולות להתרחש בסוריה בתקופה הקרובה עלולות לגרום לתגובת שרשרת: התקפות של חיזבאללה וחמאס על העורף הישראלי. מדובר בגשם של טילים מסוגים שונים ולטווחים שונים שיכול לרדת על יישובינו כבר בשבועות הקרובים. וזה עוד לפני שנזכיר את המצב הלא יציב במצרים שלאחר תקופת מובארק – סכנה ממשית של התקפות טרור על גבול ישראל- מצרים. גם בירדן לא כל כך שקט.

השר וילנאי - הישגיו במשרד להגנת העורף ראויים לציון, אך עזיבתו מעוררת שאלות רבות

ומה מצב העורף שלנו? לפני כמה חודשים יצאה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לסיור באשקלון במטרה לבדוק: האם ישנם מקלטים בשכונות של בנייה קלה, שכונות בהן מתגוררים בעיקר עולים של שנות ה-90? מה קורה עם מיגון בתי הספר בדרום? חברי הוועדה השתכנעו בעקבות הביקור שהמיגון אינו מספיק.

ממשלות ישראל, כולל הממשלה הנוכחית, קיבלו כבר התרעות רבות על המצב הבעייתי בתחום הגנה על העורף להתקפות בנשק קונבנציונלי (שלא לדבר, חלילה, על הנשק הלא קונבנציונלי). מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שלישראל אין מספיק אמצעים יעילים ותשתיות נחוצות לארגון הגנה על העורף. למזלנו, הוכח גם שלאזרחי ישראל ישנו כושר עמידה לא מבוטל. אבל אי אפשר לסמוך רק על כושר העמידה של האזרחים. גם במסקנות וועדת וינוגרד וגם בדוחות של מבקר המדינה הודגש פעמים רבות המצב העלוב של שירותי הכבאות, ההצלה והבריאות שנועדו לספק הגנה על העורף בתקופות חירום. בעקבות אסון הכרמל הגיע מבקר המדינה למסקנה ששירותי הכבאות יקרסו במצב חירום. אדרבה, בין 2006 ל-2010 שיעור תקנים לעובדי המנהל בשירותי הכבאות עלה מ-14% ל-29%, בזמן ששיעור הכבאים הפועלים בשטח ירד מ-86% ל-71%. כאילו, עובדי המנהל ייפעלו בשטח בזמן חירום! 

תרגיל פיקוד העורף 

 
אנחנו לא קיבלנו מהממשלה תשובות לשאלות החשובות: האם הקמת המשרד להגנת העורף היה צעד נכון ויעיל להגברת שיתוף הפעולה בין המוסדות השונים העוסקים במלאכה, כולל רשות חירום לאומית, משרדי הממשלה והצבא (אני אישית חושבת שכן)? האם המשרד ימשיך להתקיים לאחר עזיבתו של השר וילנאי? אם כן, מי יהיה מחליפו ולמה לא בוצעה הפיפה מסודרת בין השר היוצא לבין השר הנכנס? מה סכום התקציב של המשרד או פעם נוספת הוא יועבר למשרד הביטחון ושר הביטחון יחליט על דעת עצמו – מה לתקצב ומה – לא? האם העברת שירותי הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים ולא למשרד להגנת העורף או רשות חירום לאומית היה צעד נכון? האם שאילות אלה נדונו בכלל במסגרת כלשהי?

אך הממשלה אפילו לא יודעת לשאול את עצמה את השאלות הללו, שלא לדבר על לתת תשובות ברורות עליהן. החלפת השר במשרד להגנת העורף בזמן כל כך קריטי הוא צעד על גבול רשלנות פושעת, הזנחת האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל ומשחק מסוכן בחיי אזרחיה.

לכן אני קוראת לכם, עמיתיי חברי הכנסת להביע אי אמון בממשלה הנוכחית.

הצעת חוק - חובת מעצר של מפר צו הגנה - הנאום במליאה

                                                                             ‏3 פברואר, 2012

אדוני היושב ראש,

כנסת נכבדה, 

          יזמתי את הצעת חוק אלימות במשפחה (תיקון – חובת מעצר של מפר צו הגנה) יחד עם חברי ועמיתי חה"כ יואל חסון לאחר ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה שהוקדשה לנושא של אלימות במשפחה ורצח נשים במשפחה. נציגי הארגונים החברתיים ונציגות של ארגוני הנשים שהשתתפו בישיבה ציינו במהלכה שהפרת צו הגנה על ידי מי שנגדו הוצא הצו כמעט תמיד קודמת לרצח נשים בתוך המשפחה.

          במהלך הישיבה גם נשאלה השאילה הבאה: אם שופט סבור שהמצב חמור עד כדי כך שמחייב הוצאת צו הגנה, למה משטרת ישראל מפגינה לעתים קרובות אדישות וחוסר עניין ולא ממהרת לנקוט בצעדים ממשיים כנגד מפירי צו זה? כשבדקתי את המצב החקיקתי בתחום, גיליתי לתדהמתי שבחוק הקיים אין סנקציות כנגד מפר צו הגנה ולכן למשטרה אין את הכלים הדרושים כדי להעניש את מפר הצו ולמנוע את הרצח הבא.

          במשך שנים רבות השתתפתי ומשתתפת בישיבות הוועדה לקידום מעמד האישה שהוקדשו לנושא זה. בישיבות הללו הוצגו נתונים מדאיגים: מדי שנה נרצחות בישראל יותר מ-15 נשים ובערך ב-20% מהמקרים הקורבנות הגישו לפני רציחתן תלונות רבות במשטרה על הפרת צו הגנה שהוצא על ידי בית המשפט. אישור הצעת החוק הנ"ל יאפשר ליצור הרתעה כנגד מפירי צו הגנה ולהציל ממוות 3 עד 5 נשים מדי שנה.  

          אך וועדת שרים לענייני חקיקה כמו תמיד, מתנגדת, מפני שלא רוצים לקרוא את הכתובת על הקיר. כתובת שצוירה בדם הקורבנות. השיקול הוא אולי שיקול כספי: החזקת רוצחים פוטנציאליים בכלא עולה כסף לאוצר המדינה. אבל הנימוק אינו מכובד, אינו ראוי ואפילו מגעיל. הרי ערך חיי אדם גבוה יותר מערך הכסף! חוץ מזה, אם לוקחים בחשבון שיקולי תקציב, אז אולי נשחרר גם את הרוצחים וגם את המחבלים כדי לא להוציא כסף על החזקתם בבתי הכלא!

          עמיתיי השרים וחברי הכנסת מסיעת "ישראל ביתנו" שהבינו את חשיבותה העקרונית של הצעת החוק ניסו לשנות את ההחלטה האבסורדית, אך לצערי, ללא הצלחה.

          בצער רב, אני חייבת לציין שאין שום משמעות היום במדינת ישראל לצו הגנה שהוצא על ידי בית המשפט. בושה וחרפה למערכת אכיפת החוק שלנו ולאלה בממשלה שלא מסוגלים לקלוט את נחיצותה של הצעת חוק כזאת!

          אני פונה אליכם, חברי הכנסת של המדינה היהודית וקוראת לכם לזכור את מצוות פיקוח הנפש – אחת המצוות החשובות ביותר במסורת היהודית, ולהצביע בעד הצעת החוק שלי ושל חה"כ יואל חסון, למרות התנגדות הממשלה.              

תודה רבה לכם!