נאום - הצעת חוק עדות שקר של עובדים סוציאליים

הצעת חוק העובדים הסוציאליים (תיקון – עדות שקר) נוגעת לנושא רגיש מאוד. 

בכנסת הנוכחית עקב מאות תלונות שהתקבלו בלשכתי בנושא הוצאת ילדים מהבית על ידי שירותי הרווחה, נאלצתי להקים שדולה פרלמנטארית בנושא הנ"ל. בעבודת השדולה משתתפים חברי כנסת מכל סיעות הבית, משפטנים העובדים בתחום, עיתונאים, עובדים סוציאליים, פעילים פוליטיים ממפלגות שונות. אחת התוצאות העיקריות של פעילות השדולה – 9 הצעות חוק שהוגשו על ידיי (חלקם יחד עם חברי כנסת נוספים מהסיעות השונות). רק שלשום אחת מהצעות החוק הללו אושרה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה הודות לתמיכתם של שר הרווחה והשירותים החברתיים חה"כ משה כחלון ויו"ר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות חה"כ חיים כץ.

במאות המכתבים שמתקבלים בלשכתי, בדיונים שהתקיימו בבתי משפט בנושא הוצאת ילדים מן הבית ובשמונה הישיבות של השדולה שלי, שבה ועולה הסוגיה של תצהירים המוגשים על ידי שירותי הרווחה לבית המשפט ושל עדויות העובדים הסוציאליים בבתי המשפט. לעתים קרובות מדי נתקלת אני בטענות שעובדי הרווחה מוסרים נתונים לא מדויקים או מסולפים ושקריים בעדותם בבתי המשפט. מדובר על נתונים כגון רצון הילד לצאת מן הבית, הסכמתם של ההורים ו/או קרובי משפחה אחרים להוצאתו מן הבית, האשמות על התעללות בילדים ו/או הזנחתם וכדומה.

עדות שקר של עובד סוציאלי עלולה להרוס את חייהם של הילד ומשפחתו

אני רוצה להדגיש בהקשר זה, שעובדים סוציאליים רבים עושים את עבודתם נאמנה ומשתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לסייע ללקוחותיהם. בחלק מהמקרים מסירת נתונים לא מדויקים נובעת מטעויות בתום לב. אך במספר לא קטן של מקרים מדובר במסירה מכוונת של נתונים לא נכונים. למשל, כשרוצים להוציא ילד מבית הוריו לא כדי להגן עליו מפני התעללות או הזנחה כביכול, אלא כדי למלא מכסות במסגרות החוץ ביתיות.

 לעדותו של העובד הסוציאלי ישנה השפעה רבה יותר מאשר לעדותו של האזרח הרגיל על ההליך המשפטי ועל החלטות של בתי המשפט. עדותו של העובד הסוציאלי מתקבלת בדרך כלל כחוות דעת מקצועית ובלתי תלויה שאין לערער עליה. חלק מעורכי הדין שהשתתפו בישיבות השדולה שלי, כולל עורכי דין ידועים ובעלי שם, טענו שלעתים קרובות השופט עד כדי כך סומך על חוות דעתו של העובד הסוציאלי, שמאמץ אותה במלואה בפסק דינו.

ישראל היא מדינה דמוקרטית, לכן החלטה לא מוצדקת על הוצאת הילד ממשפחה נורמטיבית גורמת לכך שההורים מגישים ערר לערכאות משפטיות גבוהות יותר (עד לבית המשפט העליון). ובדרך כלל, אחרי שנים ארוכות של מאבק והוצאת סכומי עתק על מימון שכר טרחה של עורכי דין, מצליחים להשיג את הצדק: הילד מוחזר למשפחתו. אך הוא חוזר עם טראומה קשה (לעתים, בלתי הפיכה), מבולבל בכל מה שקשור לזהותו ולזהות משפחתו. גם עתידו נפגע וגם המשפחה נפגעת, לעתים עד כדי פירוקה המלא.

לצערי הרב, גם אחרי החלטה של בית המשפט העליון הקובעת שחלה טעות נוראית בעצם הוצאת הילד מהבית, אף אחד לא משלם את מחיר המחדל (חוץ מילד ומשפחתו). ומקור המחדל – בעדות השקר של העובד הסוציאלי.

החוק הקיים קובע אמנם עונש על עדות שקר, בהתחשב בעובדה שעדות שקר עלולה להביא לעיוות דין. כיוון שלעדותו של העובד הסוציאלי, כפי שהסברתי, ישנו משקל רב יותר מאשר לעדותו של אזרח רגיל ותוצאותיה קשות יותר מתוצאות של עדות שקר רגילה, גם העונש על עדות שקר של עובד סוציאלי חייב להיות קשה יותר מהעונש על עדות שקר במקרה הרגיל. וזה מה שקובעת הצעת החוק שלי. העונש על עדות השקר של עובד סוציאלי על פיה: מחיקת רישומו בפנקס העובדים הסוציאליים, קנס כספי בסך עשרים וחמישה אלף שקלים ומאסר עד 9 שנים ולא פחות מ-7 שנים.

אני משוכנעת שזוהי הצעת חוק נכונה וצודקת, אך הממשלה לא בשלה עדיין להכיר בכך שהוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית היא פשע חברתי ולכן מתנגדת להצעת החוק הנ"ל. בהתחשב בזה, סבורה אני שבשלב זה כדאי להפוך הצעת החוק להצעה רגילה לסדר היום ולהעביר אותה לדיון בוועדת העובדה, הרווחה והבריאות.