לימנים ולשמאלנים נגמרו הפתרונות...

כואב לי לראות כיצד ביבי מתפתל ומסתבך עם שאלת תקציב המדינה, ובפראפרזה על הגיבור השייקספיריאני המלט, שואל את עצמו "להעביר את התקציב, או לא להעביר - זאת השאלה"... היות וביבי מכיר רק את המספריים המקצצות ככלי הפיננסי היחיד בארגז הכלים הממשלתי, והיות ואני מחבבת את ראש הממשלה ואוהבת לסייע - אני אמליץ על כמה פתרונות פשוטים שיסייעו לסגור את הגרעון התקציבי ולהעבירו. כך למשל, צפיתי בהשתאות בכתבה על החנות החדשה שפתחה גיבורת "מעושרות", הגברת ניקול ראידמן (ניתן לראותה בתמונה למטה, יחד עם שאר כוכבות "מעושרות", בפתיחת החנות "מאדאם דה פומפאדור" בכיכר המדינה), ובה נמכרות נעליים וז'קטים בעשרות אלפי שקלים. או במילים אחרות, מדובר במותרות - ולא מצרכים בסיסיים כמו לחם או חלב. למה לא להכניס מס על מותרות שכאלו? בטח בנות האלפיון העליון יסבלו פחות מהעלאה זו מאשר הזקנה שמחיר הלחם שלה התייקר...
הגיע גם הזמן להתחיל למסות את הרווחים הכלואים שעשויים להניב הכנסות בגובה מיליארדי שקלים. וכמובן יש את שאר הצעותיי כמו מס על ירושות גדולות והקטנת הטבות המס לחברות ענק, שמשלמות מס בשיעור נמוך לעתים עד פי 6 ממה שמשלמים חברות ועסקים קטנים.
ביבי - תפסיק להיות מתוסבך ותן לכנסת הזו להמשיך לכהן עד סוף הקדנציה, ובכך כנראה תשבור שיא גינס במדינתנו האהובה שמחליפה ממשלות כמו גרביים...

ולמי שמכנה את עצמו "מרכז-שמאל" ואלטרנטיבה לממשלה הנוכחית - אינכם אלטרנטיבה אלא אוסף של שיטות אידאולוגיות שאולי עבדו בזמן מפא"י אך לא רלוונטיות עכשיו!
כל השבוע אני שומעת בכי וקינה על מותו של "מעריב". אמת היא שמעריב היה העיתון שעמו למדתי עברית באולפן ב- 1991, וזה עיתון שאני אוהבת לקרוא לאורך כל השנים בגלל העיתונאים המבריקים שבו. אבל כשלפני שנתיים הגשתי שלוש הצעות חוק שמטרתן להגן על העיתונות הישראלית המגוונת ולהצביע על הסכנה שבחינמונים, היו אלה דווקא השמאלנים שבחרו לא להצביע בעד החוקים בטיעונים של "חופש הביטוי וחופש העיתונות". הצדיקים היחידים שהצביעו היו מספר חברים בקדימה, איחוד לאומי וחד"ש.
עכשיו העיתונים מתחילים למות - מעריב אפשר להגיד שהחזיר את נשמתו לבורא, ושאר העיתונים באותה הדרך, לצערי הרב.
הבעיה טמונה גם בועדים הגדולים - גודלו של מעריב היה כגודל מפעל לייצור טנקים, לא פחות... אז איך זה שהועד שלהם לא הצליח לפקח ולגלות מבעוד מועד שכספי הפנסיה של העובדים לא הגיעו ליעדם. ואיפה הביטוח הלאומי, משרד התמ"ת ומשרד האוצר בכל הסיפור? אני סבורה שיש ללכת לבית משפט לענייני עבודה ולהילחם ולהחזיר דרכו את 95 מיליוני השקלים שחייבים לעובדי מעריב.
חבל שהשמאל שלנו ממשיך להגן בצורה עיוורת על הועדים הגדולים, ולא רק בשוק העיתונות, שבשלב הנוכחי הנזק שלהם עולה על התועלת.

שיהיה שבוע טוב, שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!

השנה שבה לא הוכרע שום דבר

את השנה שעברה לא הייתי רוצה להגדיר כשנה לא טובה. למרות זאת מי שקרא בעיתונות של השבועיים האחרונים יתרשם כי היא הייתה כך. כשאני מעלה בזיכרוני תמונות משנה זו אני נזכרת דווקא בלא מעט דברים חיוביים. למשל - הישגי המשלחת הפראלימפית בלונדון. הגעתו של בוריס גלפנד לקרב על תואר אלוף העולם בשחמט מול האלוף ההודי אננד במוסקבה. יציאתם לאור של ספרי מקור ותרגומים חדשים. גם בחייהם האישיים 

של אזרחי ישראל קרו דברים נפלאים - חתונות ולידות של ילדים ועוד.
עם כל זאת היינו בציפייה שבשנה זו ייפתרו בעיות שהועלו על סדר היום הציבורי במחאה החברתית של הקיץ שעבר. היה נדמה כי המחאה הסבה את תשומת הלב אל בעיות בוערות כיוקר המחייה, הקושי של מעמד הביניים להתפרנס בכבוד ומצוקת הדיור - גם לזוגות צעירים וגם למיעוטי יכולת כלכלית הזקוקים לדיור ציבורי. ועדת טרכטנברג שהוקמה הגיעה למסקנות נבונות אבל הממשלה לא הייתה מסוגלת לבצע את ההמלצות הללו בכללותן. בשל כך נכנסנו לסיבוב חדש של האטה של המשק, אבטלה וסגירת מפעלים במקביל להחרפת המשבר הכלכלי העולמי.
אם כך נשאל את השאלה: מדוע נכשלה המחאה החברתית ? מדוע לא הצליחה להתרומם הקיץ הזה ומדוע לא יושמו הרפורמות הנדרשות בתחומים כמו הוזלת מוצרי הייסוד, הוזלת מחירי הדיור, יצירת מקומות עבודה חדשים והעלאת אחוז המועסקים במגזרים השונים.
הקואליציה הנוכחית במקום להבין כי עליה להקשיב להלך הרוחות המשיכה לרצות מגזר אשר לא עובד, לא משתתף בנטל של השירות הצבאי ואינו יצרני. גם השנה הם המשיכו לקבל הנחות והטבות אשר מנוגדות לכל היגיון. כאשר הליכוד וקדימה ניסו לשנות את סדר היום הקיים בצורה דרסטית על ידי החוק לשוויון בנטל וחוק שינוי שיטת הממשל אז 'הציבור הנאור' ענה באי קבלה וביקורת ארסית ולא מוצדקת על כניסתה של קדימה לקואליציה. התקשורת ליבתה את האש שעה שתקפה את מופז באופן אישי ושפטה את כניסתו ככזו שנבעה ממניעים אישיים צרים. מפלגות האופוזיציה המשיכו בקו אשר נקטו בתקופתה של ציפי לבני ותקפו את מופז כפי שתקפו את לבני בשעתו במקום לתקוף את הממשלה ומדיניותה.
גם מנהיגי המחאה החברתית התנהגו בצורה שפגעה בהשגת המטרות שהציבו בעצמם. המטרות היו נכונות, הגיוס של הציבור היה מרשים אבל הם קיבלו החלטה אשר חרצה מראש את הסיכוי לשינוי. הם החליטו כי לא ישתפו כל פעולה עם הכנסת הנוכחית, לא ייקחו חלק בדיוני הוועדות הרלוונטיות ולא יתייחסו להצעות החוק הקיימות בנושאים עליהם הם מחו אלא יצליחו להביא לשינוי דרך צעקת הסיסמאות במגאפון בהפגנות. כך אינה פועלת דמוקרטיה. זו הסיבה העיקרית לכישלון השלב השני של המחאה החברתית בקיץ הזה. בינתיים מחירי הדירות ממשיכים לעלות. גם מחירי הדלק וגם מחירי המזון. אז היכן ההישגים? נראה כי חזרנו לנקודת טרום פרוץ המחאה החברתית בקיץ הקודם.
בזירה המדינית והביטחונית נראה כי אנו עומדים לפני אירועים דרמטיים. דברים רבים אינם תלויים בישראל ובמדיניותה. למשל ההפיכה של האביב הערבי לחורף וקיץ אסלאמי, המעבר ממשטרים אוטוריטריים לממשלות המורכבות על ידי מפלגות אסלאמיסטיות . יחד עם זאת נעשו טעויות שאפשר היה להימנע מהן כמו שיח גלוי ופומבי האם עלינו לתקוף את איראן עצמאית שעה שלארצות הברית שיקולים אחרים. ראוי היה לערוך את הדיון בדלתיים סגורות ומול בעלי בריתנו. הרי כבר יש לנו ניסיון מבצעי קודם איך נכון לנהל אירועים מסוג זה ומעולם בעבר הם לא נוהלו בתקשורת. התוצאה של הדיון הינה פאניקה בציבור בישראל והיסטריה בעולם.
לסיכום השנה הזו ראינו כי הבריתות הישנות אשר עליהן נסמכה ממשלה זו אינן מסוגלות לענות עוד על צרכיה הפנימיים והחיצוניים של ישראל. במקביל חלים תהליכי פילוג ופירוד בכל אחד מהמחנות המבשרים על אי אפשרות גם בעתיד להקמת ממשלה שתייצג את רוב הציבור. כל אחד מהמחנות עובר תהליך הקצנה שעה שראוי דווקא להתאחד סביב המרכז הפוליטי. אין פתרונות פלא וגם השחקנים החדשים לא יביאו לבדם את הישועה ללא שיתוף פעולה עם המערכות הפוליטיות הקיימות.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת הן במישור האישי והן במישור הלאומי.

על המסתננים

.השבוע לא יכולתי שלא לתהות על התגובה הנסערת של התקשורת להמצאותם של כעשרים פליטים מאריתריאה וסודן אשר נקלעו לשטח בין הגדר המצרית לגדר הישראלית. אין ספק שהמחזה בו אנשים כלואים בחום הקיץ הכבד ואינם יכולים להיכנס לשום מקום הוא מחזה קשה ומטריד. מצד שני אל לנו לשכוח שזו היתה מטרת הקמת הגדר בדרום שנועדה למנוע מזרם המסתננים הבלתי פוסק להגיע אל ערינו ולהמשיך להטריד את חיי תושבינו. למדנו מניתוח הנתונים כי ח

לה ירידה של 90% בחדירת המסתננים מאפריקה. כל השבוע התנהל במדינתנו שיח ציבורי איך לנהוג במצב החדש שנוצר בו אנשים יגיעו אל הגדר ויכלאו בין הגדרות והאם יש לנו אחריות כמדינה על אנשים אלו. כרגיל, שמענו בעיקר את השוליים הקיצוניים. מצד אחד היו שטענו שיש להכניס את כולם משום שבאריתריאה משטר דיקטטורי המאלץ את תושביו לשרת בצבא חובה (מה שקיים במדינתנו גם ואל לנו לשכוח כי לכל מדינה חוקיה). מצד שני היו שטענו שאנו השקענו סכומי עתק בבניית הגדר וכעת אין זה מעניננו גורלם של אנשים אלו. לדעתי ממשלת ישראל קיבלה החלטה הומניטרית נכונה כשהגיעה לידי הסכמה מול ממשלת מצרים על החזרתם של הפליטים הגברים לשטח המצרי והכנסתן בשל סיבות רפואיות של שתי נשים ונער שעברו התעללות מצד הבדואיים בסיני לישראל.
החלטה זו אשר איפשרה את כניסת הנשים עלולה להוות תקדים לנסיונות של קבוצות אחרות להיכנס לישראל. נדמה לי שצריך שוב לברר מול גופי האו״ם העוסקים בנושא הפליטים מה התנאים וההגדרות שחלות על ישראל בנושא זה. עלינו לזכור כי אנו המדינה המפותחת היחידה באזור אליה ניתן להגיע ברגל מיבשת אפריקה דבר שעלול לחשוף אותנו לזרם פליטים ומסתננים בלתי פוסק. לכן, הלחץ על גבולותינו עלול להגיע למיליוני אנשים המנסים להיכנס לישראל לצורך חיפוש חיים טובים יותר משום המשבר העמוק בו נתונה היבשת השחורה זה עשורים רבים. אנו בסך הכול נקודה על המפה בה צפיפות האוכלוסין היא כבר כעת מהגבוהות בעולם! לכן, השתתפותנו בפתרון הבעיה הבינלאומית של הפליטים יכולה להיות רק מבחינה כספית, רפואית ומתן הכשרות בתחומים שקיימים בעולם המערבי לארצות המתפתחות. עובדות אלו חייבות להיאמר על ידי נציגי ישראל בכל פורום העוסק בעניין וגם בעצרת האו״ם על ידי ראש הממשלה. יש לנו שגרירות באריתריאה ובדרום סודן ולהם יש שגרירים כאן. יש לערוך פעילות הסברה בארצות אלו ולהשתמש בקשרים הדיפלומטיים הקיימים כדי לעצור את זרם המסתננים.
אגב, כמי שעסקה עוד בתקופת קיומה של מפלגת ״ ישראל בעליה ״ בנסיון לעצור את גירוש האמהות הלא יהודיות של חיילים ששרתו בצה״ל אני זוכרת בברור ששום ארגון ישראלי לזכויות אדם לא הביע עניין ולא טרח להתערב כדי לעצור גירוש של נשים שבניהן זכאיי חוק השבות שרתו שרות מלא בצבא ההגנה לישראל. גם התקשורת הישראלית שהשבוע לא הפסיקה לסקר את המתרחש בגבול המצרי מילאה את פיה מים ולא ראתה בנושא כראוי לסיקור והעלאה על סדר היום הציבורי. רק בשנת 2002 ממשלת שרון הראשונה שמה קץ לבושה הזו.
הייתי רוצה לסכם ולומר שיחד עם חובתה של ישראל לקחת חלק בתהליכים בינלאומיים של סיוע לעולם השלישי עליה לזכור כי תחילה עליה לדאוג לאינטרסים של תושביה ואזרחיה.