על המסתננים

.השבוע לא יכולתי שלא לתהות על התגובה הנסערת של התקשורת להמצאותם של כעשרים פליטים מאריתריאה וסודן אשר נקלעו לשטח בין הגדר המצרית לגדר הישראלית. אין ספק שהמחזה בו אנשים כלואים בחום הקיץ הכבד ואינם יכולים להיכנס לשום מקום הוא מחזה קשה ומטריד. מצד שני אל לנו לשכוח שזו היתה מטרת הקמת הגדר בדרום שנועדה למנוע מזרם המסתננים הבלתי פוסק להגיע אל ערינו ולהמשיך להטריד את חיי תושבינו. למדנו מניתוח הנתונים כי ח

לה ירידה של 90% בחדירת המסתננים מאפריקה. כל השבוע התנהל במדינתנו שיח ציבורי איך לנהוג במצב החדש שנוצר בו אנשים יגיעו אל הגדר ויכלאו בין הגדרות והאם יש לנו אחריות כמדינה על אנשים אלו. כרגיל, שמענו בעיקר את השוליים הקיצוניים. מצד אחד היו שטענו שיש להכניס את כולם משום שבאריתריאה משטר דיקטטורי המאלץ את תושביו לשרת בצבא חובה (מה שקיים במדינתנו גם ואל לנו לשכוח כי לכל מדינה חוקיה). מצד שני היו שטענו שאנו השקענו סכומי עתק בבניית הגדר וכעת אין זה מעניננו גורלם של אנשים אלו. לדעתי ממשלת ישראל קיבלה החלטה הומניטרית נכונה כשהגיעה לידי הסכמה מול ממשלת מצרים על החזרתם של הפליטים הגברים לשטח המצרי והכנסתן בשל סיבות רפואיות של שתי נשים ונער שעברו התעללות מצד הבדואיים בסיני לישראל.
החלטה זו אשר איפשרה את כניסת הנשים עלולה להוות תקדים לנסיונות של קבוצות אחרות להיכנס לישראל. נדמה לי שצריך שוב לברר מול גופי האו״ם העוסקים בנושא הפליטים מה התנאים וההגדרות שחלות על ישראל בנושא זה. עלינו לזכור כי אנו המדינה המפותחת היחידה באזור אליה ניתן להגיע ברגל מיבשת אפריקה דבר שעלול לחשוף אותנו לזרם פליטים ומסתננים בלתי פוסק. לכן, הלחץ על גבולותינו עלול להגיע למיליוני אנשים המנסים להיכנס לישראל לצורך חיפוש חיים טובים יותר משום המשבר העמוק בו נתונה היבשת השחורה זה עשורים רבים. אנו בסך הכול נקודה על המפה בה צפיפות האוכלוסין היא כבר כעת מהגבוהות בעולם! לכן, השתתפותנו בפתרון הבעיה הבינלאומית של הפליטים יכולה להיות רק מבחינה כספית, רפואית ומתן הכשרות בתחומים שקיימים בעולם המערבי לארצות המתפתחות. עובדות אלו חייבות להיאמר על ידי נציגי ישראל בכל פורום העוסק בעניין וגם בעצרת האו״ם על ידי ראש הממשלה. יש לנו שגרירות באריתריאה ובדרום סודן ולהם יש שגרירים כאן. יש לערוך פעילות הסברה בארצות אלו ולהשתמש בקשרים הדיפלומטיים הקיימים כדי לעצור את זרם המסתננים.
אגב, כמי שעסקה עוד בתקופת קיומה של מפלגת ״ ישראל בעליה ״ בנסיון לעצור את גירוש האמהות הלא יהודיות של חיילים ששרתו בצה״ל אני זוכרת בברור ששום ארגון ישראלי לזכויות אדם לא הביע עניין ולא טרח להתערב כדי לעצור גירוש של נשים שבניהן זכאיי חוק השבות שרתו שרות מלא בצבא ההגנה לישראל. גם התקשורת הישראלית שהשבוע לא הפסיקה לסקר את המתרחש בגבול המצרי מילאה את פיה מים ולא ראתה בנושא כראוי לסיקור והעלאה על סדר היום הציבורי. רק בשנת 2002 ממשלת שרון הראשונה שמה קץ לבושה הזו.
הייתי רוצה לסכם ולומר שיחד עם חובתה של ישראל לקחת חלק בתהליכים בינלאומיים של סיוע לעולם השלישי עליה לזכור כי תחילה עליה לדאוג לאינטרסים של תושביה ואזרחיה.