את השנה שעברה לא הייתי רוצה להגדיר כשנה לא טובה. למרות זאת מי שקרא בעיתונות של השבועיים האחרונים יתרשם כי היא הייתה כך. כשאני מעלה בזיכרוני תמונות משנה זו אני נזכרת דווקא בלא מעט דברים חיוביים. למשל - הישגי המשלחת הפראלימפית בלונדון. הגעתו של בוריס גלפנד לקרב על תואר אלוף העולם בשחמט מול האלוף ההודי אננד במוסקבה. יציאתם לאור של ספרי מקור ותרגומים חדשים. גם בחייהם האישיים
של אזרחי ישראל קרו דברים נפלאים - חתונות ולידות של ילדים ועוד.
עם כל זאת היינו בציפייה שבשנה זו ייפתרו בעיות שהועלו על סדר היום הציבורי במחאה החברתית של הקיץ שעבר. היה נדמה כי המחאה הסבה את תשומת הלב אל בעיות בוערות כיוקר המחייה, הקושי של מעמד הביניים להתפרנס בכבוד ומצוקת הדיור - גם לזוגות צעירים וגם למיעוטי יכולת כלכלית הזקוקים לדיור ציבורי. ועדת טרכטנברג שהוקמה הגיעה למסקנות נבונות אבל הממשלה לא הייתה מסוגלת לבצע את ההמלצות הללו בכללותן. בשל כך נכנסנו לסיבוב חדש של האטה של המשק, אבטלה וסגירת מפעלים במקביל להחרפת המשבר הכלכלי העולמי.
אם כך נשאל את השאלה: מדוע נכשלה המחאה החברתית ? מדוע לא הצליחה להתרומם הקיץ הזה ומדוע לא יושמו הרפורמות הנדרשות בתחומים כמו הוזלת מוצרי הייסוד, הוזלת מחירי הדיור, יצירת מקומות עבודה חדשים והעלאת אחוז המועסקים במגזרים השונים.
הקואליציה הנוכחית במקום להבין כי עליה להקשיב להלך הרוחות המשיכה לרצות מגזר אשר לא עובד, לא משתתף בנטל של השירות הצבאי ואינו יצרני. גם השנה הם המשיכו לקבל הנחות והטבות אשר מנוגדות לכל היגיון. כאשר הליכוד וקדימה ניסו לשנות את סדר היום הקיים בצורה דרסטית על ידי החוק לשוויון בנטל וחוק שינוי שיטת הממשל אז 'הציבור הנאור' ענה באי קבלה וביקורת ארסית ולא מוצדקת על כניסתה של קדימה לקואליציה. התקשורת ליבתה את האש שעה שתקפה את מופז באופן אישי ושפטה את כניסתו ככזו שנבעה ממניעים אישיים צרים. מפלגות האופוזיציה המשיכו בקו אשר נקטו בתקופתה של ציפי לבני ותקפו את מופז כפי שתקפו את לבני בשעתו במקום לתקוף את הממשלה ומדיניותה.
גם מנהיגי המחאה החברתית התנהגו בצורה שפגעה בהשגת המטרות שהציבו בעצמם. המטרות היו נכונות, הגיוס של הציבור היה מרשים אבל הם קיבלו החלטה אשר חרצה מראש את הסיכוי לשינוי. הם החליטו כי לא ישתפו כל פעולה עם הכנסת הנוכחית, לא ייקחו חלק בדיוני הוועדות הרלוונטיות ולא יתייחסו להצעות החוק הקיימות בנושאים עליהם הם מחו אלא יצליחו להביא לשינוי דרך צעקת הסיסמאות במגאפון בהפגנות. כך אינה פועלת דמוקרטיה. זו הסיבה העיקרית לכישלון השלב השני של המחאה החברתית בקיץ הזה. בינתיים מחירי הדירות ממשיכים לעלות. גם מחירי הדלק וגם מחירי המזון. אז היכן ההישגים? נראה כי חזרנו לנקודת טרום פרוץ המחאה החברתית בקיץ הקודם.
בזירה המדינית והביטחונית נראה כי אנו עומדים לפני אירועים דרמטיים. דברים רבים אינם תלויים בישראל ובמדיניותה. למשל ההפיכה של האביב הערבי לחורף וקיץ אסלאמי, המעבר ממשטרים אוטוריטריים לממשלות המורכבות על ידי מפלגות אסלאמיסטיות . יחד עם זאת נעשו טעויות שאפשר היה להימנע מהן כמו שיח גלוי ופומבי האם עלינו לתקוף את איראן עצמאית שעה שלארצות הברית שיקולים אחרים. ראוי היה לערוך את הדיון בדלתיים סגורות ומול בעלי בריתנו. הרי כבר יש לנו ניסיון מבצעי קודם איך נכון לנהל אירועים מסוג זה ומעולם בעבר הם לא נוהלו בתקשורת. התוצאה של הדיון הינה פאניקה בציבור בישראל והיסטריה בעולם.
לסיכום השנה הזו ראינו כי הבריתות הישנות אשר עליהן נסמכה ממשלה זו אינן מסוגלות לענות עוד על צרכיה הפנימיים והחיצוניים של ישראל. במקביל חלים תהליכי פילוג ופירוד בכל אחד מהמחנות המבשרים על אי אפשרות גם בעתיד להקמת ממשלה שתייצג את רוב הציבור. כל אחד מהמחנות עובר תהליך הקצנה שעה שראוי דווקא להתאחד סביב המרכז הפוליטי. אין פתרונות פלא וגם השחקנים החדשים לא יביאו לבדם את הישועה ללא שיתוף פעולה עם המערכות הפוליטיות הקיימות.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת הן במישור האישי והן במישור הלאומי.
עם כל זאת היינו בציפייה שבשנה זו ייפתרו בעיות שהועלו על סדר היום הציבורי במחאה החברתית של הקיץ שעבר. היה נדמה כי המחאה הסבה את תשומת הלב אל בעיות בוערות כיוקר המחייה, הקושי של מעמד הביניים להתפרנס בכבוד ומצוקת הדיור - גם לזוגות צעירים וגם למיעוטי יכולת כלכלית הזקוקים לדיור ציבורי. ועדת טרכטנברג שהוקמה הגיעה למסקנות נבונות אבל הממשלה לא הייתה מסוגלת לבצע את ההמלצות הללו בכללותן. בשל כך נכנסנו לסיבוב חדש של האטה של המשק, אבטלה וסגירת מפעלים במקביל להחרפת המשבר הכלכלי העולמי.
אם כך נשאל את השאלה: מדוע נכשלה המחאה החברתית ? מדוע לא הצליחה להתרומם הקיץ הזה ומדוע לא יושמו הרפורמות הנדרשות בתחומים כמו הוזלת מוצרי הייסוד, הוזלת מחירי הדיור, יצירת מקומות עבודה חדשים והעלאת אחוז המועסקים במגזרים השונים.
הקואליציה הנוכחית במקום להבין כי עליה להקשיב להלך הרוחות המשיכה לרצות מגזר אשר לא עובד, לא משתתף בנטל של השירות הצבאי ואינו יצרני. גם השנה הם המשיכו לקבל הנחות והטבות אשר מנוגדות לכל היגיון. כאשר הליכוד וקדימה ניסו לשנות את סדר היום הקיים בצורה דרסטית על ידי החוק לשוויון בנטל וחוק שינוי שיטת הממשל אז 'הציבור הנאור' ענה באי קבלה וביקורת ארסית ולא מוצדקת על כניסתה של קדימה לקואליציה. התקשורת ליבתה את האש שעה שתקפה את מופז באופן אישי ושפטה את כניסתו ככזו שנבעה ממניעים אישיים צרים. מפלגות האופוזיציה המשיכו בקו אשר נקטו בתקופתה של ציפי לבני ותקפו את מופז כפי שתקפו את לבני בשעתו במקום לתקוף את הממשלה ומדיניותה.
גם מנהיגי המחאה החברתית התנהגו בצורה שפגעה בהשגת המטרות שהציבו בעצמם. המטרות היו נכונות, הגיוס של הציבור היה מרשים אבל הם קיבלו החלטה אשר חרצה מראש את הסיכוי לשינוי. הם החליטו כי לא ישתפו כל פעולה עם הכנסת הנוכחית, לא ייקחו חלק בדיוני הוועדות הרלוונטיות ולא יתייחסו להצעות החוק הקיימות בנושאים עליהם הם מחו אלא יצליחו להביא לשינוי דרך צעקת הסיסמאות במגאפון בהפגנות. כך אינה פועלת דמוקרטיה. זו הסיבה העיקרית לכישלון השלב השני של המחאה החברתית בקיץ הזה. בינתיים מחירי הדירות ממשיכים לעלות. גם מחירי הדלק וגם מחירי המזון. אז היכן ההישגים? נראה כי חזרנו לנקודת טרום פרוץ המחאה החברתית בקיץ הקודם.
בזירה המדינית והביטחונית נראה כי אנו עומדים לפני אירועים דרמטיים. דברים רבים אינם תלויים בישראל ובמדיניותה. למשל ההפיכה של האביב הערבי לחורף וקיץ אסלאמי, המעבר ממשטרים אוטוריטריים לממשלות המורכבות על ידי מפלגות אסלאמיסטיות . יחד עם זאת נעשו טעויות שאפשר היה להימנע מהן כמו שיח גלוי ופומבי האם עלינו לתקוף את איראן עצמאית שעה שלארצות הברית שיקולים אחרים. ראוי היה לערוך את הדיון בדלתיים סגורות ומול בעלי בריתנו. הרי כבר יש לנו ניסיון מבצעי קודם איך נכון לנהל אירועים מסוג זה ומעולם בעבר הם לא נוהלו בתקשורת. התוצאה של הדיון הינה פאניקה בציבור בישראל והיסטריה בעולם.
לסיכום השנה הזו ראינו כי הבריתות הישנות אשר עליהן נסמכה ממשלה זו אינן מסוגלות לענות עוד על צרכיה הפנימיים והחיצוניים של ישראל. במקביל חלים תהליכי פילוג ופירוד בכל אחד מהמחנות המבשרים על אי אפשרות גם בעתיד להקמת ממשלה שתייצג את רוב הציבור. כל אחד מהמחנות עובר תהליך הקצנה שעה שראוי דווקא להתאחד סביב המרכז הפוליטי. אין פתרונות פלא וגם השחקנים החדשים לא יביאו לבדם את הישועה ללא שיתוף פעולה עם המערכות הפוליטיות הקיימות.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת הן במישור האישי והן במישור הלאומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה