בחירות 2013 - תובנות ומסקנות - חלק שלישי ואחרון

התקשורת מנסה לצייר את הקונפליקט בין ראש הממשלה לנפתלי בנט כסכסוך אישי, עסיסי וצהוב. וכרגיל הכל קשור לשרה נתניהו. נראה לי שלא כך הדבר. זה מזכיר לי מאוד את התירוצים לכך שציפי לבני לא חברה ב- 2009 לקואליציית נתניהו. בזמנו, במסווה של "קונפליקט אישי" קיבלנו ממשלה מאוד נוחה עבור ביבי - ממשלת סטטוס-קוו בכל הנושאים החשובים. זה התפוצץ לכולנו בפרצוף בבחירות האחרונות, כשהליכוד-ביתנו, אשר מנהיגו היה המועמד היחיד הרציני לראשות הממשלה ולמרות האיחוד עם ישראל ביתנו, איבד רבע מכוחו.

נדמה שהסיפור הזה חוזר על עצמו פעם נוספת. מישהו מעוניין למכור לנו קונפליקט חדש שאני מתקשה להאמין בו. כנראה שביבי עדיין מעדיף יציבות על פני ביצוע רפורמות אמיתיות ומרחיקות לכת בחברה הישראלית. או שראש הממשלה מתכנן מהלך מדיני כלשהו ולכן הוא מעדיף את הבית היהודי בחוץ. רק הזמן יגיד. אני באופן אישי חושבת שבנט שותף חשוב בהעברת התקציב ובהעברת רפורמות עמוקות בחברה הישראלית בנושאי השוויון בנטל, לימודי ליבה ועוד.

בגוש הימין התרחשו תהליכי איחוד מרשימים - הליכוד וישראל ביתנו התאחדו והבית היהודי התאחדו עם חלק מהאיחוד הלאומי. כעת נשאר לראות אם האיחודים הללו הם תופעה זמנית או שתופעה זו תימשך. אני סבורה שתהליך שכזה צריך להתרחש גם בצד השמאלי של המפה. אני למשל לא מבינה מדוע מרצ והעבודה מתעקשות לפעול בנפרד, כשיש ביניהן כל כך הרבה במשותף. אם מפלגות השמאל לא ישכילו להתאחד - לא תוכל להיות אופוזיציה לוחמת. הקדנציה הקודמת הוכיחה זאת היטב, כשמרצ והעבודה התעסקו יותר בלתקוף את קדימה מבלתקוף את הקואליציה. ומה יצא מזה? אופוזיציה מסורסת שלא הצליחה להפיל אף לא חוק אחד של הקואליציה. 

בחירות 2013 - תובנות ומסקנות - חלק שני.

והפעם: מהן הסיבות האמיתיות להחלשות הליכוד-ביתנו? לאן נעלמו 250,000 קולות וגם: מדוע הציבור הישראלי לא מסתפק בשתי מפלגות בלבד?

נתחיל עם הסוף - ההחלטה לאחד את הליכוד עם ישראל ביתנו הייתה החלטה נכונה ביותר. אלמלא האיחוד, סביר להניח שהליכוד היה מצטמק ל- 20 מנדטים ונאלץ לעמוד ראש בראש מול שאר המפלגות. אחת הסיבות ששמעתי לירידה במנדטים הינה חוסר היכולת של המזרחים להצביע למפלגה של רוסים ולהפך. לדעתי, אם זה נכון אז רק באופן חלקי מאוד. לראייה, כ- 50% מיוצאי חבר העמים הצביעו בעד הליכוד ביתנו. אז לפחות לצד הרוסי זה לא כל כך השפיע. בלי שום קשר, אני לא חושבת שיש מקום לחשיבה גזענית שכזו בשנת 2013.

נראה שבקדנציה הנוכחית הליכוד עסק יותר מדי בשאלת המאחזים וההתנחלויות על שטח פרטי, ובכך לדעתי הוא נכנס לנישה שמתאימה יותר למפלגת הבית היהודי. הליכוד עסק בנושאים בעלי חשיבות לאומית וליברלית מעט מדי, מאוחר מדי וללא הצלחה ראויה לציון. כך היה עם השוויון בנטל, שילוב החרדים בשוק העבודה, שינוי שיטת הממשל וכמובן הורדת מחירי הדיור והמחייה. על ידי סילוק הדמויות הליברליות מרשימת הליכוד, הוא תרם ארבעה מנדטים ישירות ליאיר לפיד. ואילו של המנדטים של המאחזים הלכו למקומם הטבעי בבית היהודי - ולא לדנון וחוטובלי.

סממן נוסף לחולשת הרשימה של הליכוד, הוא העדר כמעט מוחלט של ייצוג נשי במקומות הגבוהים. פעם היו הרבה יותר נשים בחמישייה ובעשירייה הפותחת. אפילו בבית היהודי יש ייצוג יחסי הרבה יותר טוב.

250,000 קולות כשרים הלכו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. אוהבים להתייחס לנתון הזה כ"פספוס" של 8-9 מנדטים במערכת הבחירות. אני רואה זאת בצורה אחרת. המפלגות הללו פעמים רבות מספקות לבוחר משהו ייחודי שמפלגות אחרות לא מספקות. נקח לדוגמא את מפלגת "עוצמה לישראל", שתרמה באופן מובהק לעצירת תופעת המסתננים. זו גם אחת המפלגות היחידות שמעניקות דגש רב לנושא של עלייה וקליטה. גם עם שלם, מפלגות של הרב אמסלם, חרטה על דגלה תורה ועבודה כנושא עיקרי. בניגוד ליש עתיד, היא הייתה אטרקטיבית גם למצביעי ש"ס שרוצים שינוי אך לא רוצים פילוג בעם. בשורה התחתונה, המפלגות הללו מייצגות אג'נדה שקורצת לכמות לא מבוטלת של אנשים והן סוללות את הדרך לחקיקה ולהחלטות שיתקבלו על ידי גורמים אחרים במערכת הפוליטית. אז אל תתייחסו אליהן כ"בזבוז קולות".

תובנה אחרונה לפני השבת: גוש המרכז חי ובועט! מהאפר של קדימה נולד מחדש עוף החול ושמו בישראל "יש עתיד". מפלגות המרכז נותנות מענה למעמד הבינוני במדינת ישראל. כדאי להפסיק לחשוב שהמרכז ייעלם מהמפה הפוליטית - לכל היותר הוא יבוא לידי ביטוי תחת שם אחר. אחד מתהליכי ההתבגרות שהמערכת הפוליטית שלנו צריכה לעבור זה להפנים את קיומו של המרכז ולעבוד עמו בשיתוף פעולה. הקדנציה האחרונה הוכיחה לנו מה קורה כשלא משתפים את המרכז בשלטון - מקבלים דשדוש וסחטנות סקטוריאלית במקום.

אני מאחלת שבת שלום וט"ו בשבט שמח!

סיכום קמפיין הבחירות

הבחירות מאחורינו, וזה הזמן למספר תובנות מעניינות:

1. הניסיון הקיקיוני ליצור גוש חוסם מרכז-שמאל מיד אחרי הבחירות מעיד על הצורך לחוקק חוק שמטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על המפלגה הגדולה ביותר, ואם היא לא מצליחה בכך - ללכת לבחירות חדשות מיד. מהלך זה ימנע גושים חוסמים כמו הגוש החוסם של ביבי וחרדים שמנע מלבני להקים ממשלה בבחירות הקודמות. רצון הבוחר צריך להיות מעל הקומבינות הפוליטיות, ולא חשוב באיזה צד מדובר!

2. בבחירות הללו יש שני מנצחים מובהקים: הראשון הוא כמובן יאיר לפיד שהגיע להישג סנסציוני וכמובן נפתלי בנט ששילש את כוחה של מפלגתו.

3. משום מה כולם מפרגנים רק לזהבה גלאון, שאכן הצליחה להרים את מרצ מהקרשים והכפילה את מספר המנדטים שלה מ- 3 ל- 6 מנדטים. הכל טוב ויפה, אבל מדוע שלי יחימוביץ מקבלת יחס כל כך ביקורתי ונוקב? היא גם הכפילה את כוחה של מפלגתה אחרי שברק עזב בקדנציה הקודמת. על שום מה כל הסכינאות הזו? אולי כדאי שמפלגת העבודה ילמדו מהליכוד דבר או שניים בכל הנוגע לכיבוד המנהיג אפילו בזמנים לא פשוטים.

4. אני מתבוננת בצער ועצב רב על הצטמצמותם של 28 המנדטים של קדימה לשתי מפלגות קיקיוניות. לאור חוסר האמון המוחלט שהביע הציבור בשרידי מפלגת קדימה, אולי כדאי לחשוב על חוק שימנע ממפסידים בפריימריז להקים מפלגות חדשות באותה הקדנציה ולשם שינוי שיכבדו את חוקי המשחק הדמוקרטי.

היה מעניין, מקווה מאוד שתקום ממשלה יציבה וטובה למדינת ישראל.

המדריך למתלבט - למי כדאי להצביע בבחירות 2013?

הרבה אנשים פונים אליי ושואלים אותי בעד מי להצביע בבחירות הקרובות, משום שהם נהגו להצביע עבורי וכעת איני מתמודדת לכנסת הבאה. אין לי פתרון קסם שיתאים לכל אחד ואחת, אך ריכזתי מספר מפלגות מומלצות, בהתאם לאג'נדה של השואל. מקווה שזה יסייע ולו במעט למתלבטים.

במידה ואתה מחשיב את עצמך כחלק מהמחנה הלאומי, אמליץ על מפלגת ליכוד ביתנו. ביבי כנראה יהיה שוב ראש ממשלה, ולכן חייבים לחזק את מפלגת השלטון כדי למנוע סחטנות של הפרטנרים בקואליציה. היום בנט הוא טרנד לוהט ואופנתי במחנה הלאומי, אך עליו עוד מוטלת חובת ההוכחה שהוא יהפוך את מפד"ל ממפלגה סקטוריאלית של ישיבות הסדר ומאחזים למפלגה כלל ישראלית. נראה בבחירות לכנסת ה- 20 אם אכן נוצר שינוי. כמו כן, עבור הבוחר יוצא חבר העמים קיים יתרון עצום במפלגת הליכוד ביתנו - חלק נכבד מהמתמודדים ברשימה הינם דוברי רוסית ופרלמנטרים מצוינים.

עבור מי שלא מוכן לראות את ביבי וליברמן בהנהגת המדינה ומייחס חשיבות לנושאים כלכליים חברתיים - תצביעו למפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ. יש לה תוכנית מפורטת ומקיפה להגנה על המעמד הבינוני-נמוך, דבר נחוץ והכרחי לאור הקיצוצים העתידיים בתקציב המדינה. מהכרות אישית, שלי הנה פרלמנטרית מצוינת שנהניתי מאוד לשתף עמה פעולה בקידום חקיקה חברתית.

ואם אתם לא בימין ולא בשמאל, בבחירות האלה כדאי לשקול הצבעה ליש עתיד בראשות יאיר לפיד. החמישייה הראשונה שלו מצוינת. המצע שלו עוסק בהגנה על מעמד הביניים, והוא בין היחידים שחושב שהעסקים הקטנים והבינוניים הם הקטר של הצמיחה הכלכלית במשק. הוא יכול להפתיע.

"ולמה לא קדימה או התנועה? הרי היית חברת כנסת בקדימה", זו שאלה שאני מניחה שתישאל. ובכן, לצערי הרב, קדימה התפרקה באופן שערורייתי. הח"כים החזקים הלכו הביתה ושתי המפלגות שנוצרו כתוצאה מהפילוג אינן ממשיכותיו האידאולוגיות של החזון של אריאל שרון. לכן איני מסוגלת להצביע להן.

לא משנה מה תחליטו - תלכו להצביע. מעבר לכל הסיסמאות שכבר נטחנו עד דק, חשוב לזכור שככל שיותר אנשים יצביעו - כך כמות הקולות הדרושה למנדט תגדל, ובאופן הזה המפלגות הקטנות לא יכנסו לכנסת. עם כל הכבוד להן, אנחנו לא צריכים כל כך הרבה מפלגות. קואליצייה יציבה נטולת פרטנרים סחטניים היא צו השעה!

על אובדן של ערכים ואמות מוסר

משהו רע קורה בזירה הפוליטית והתקשורתית בימים האחרונים. כל הקווים האדומים נחצו, כל הפרות הקדושות נשחטו וכל אמות המוסר נשכחו.

זה התחיל בשבוע שעבר, כשנאלצתי לפנות ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין, ולדרוש בשמם של מיליון עולים מחבר העמים ומיליוני ישראלים ותיקים להסיר לאלתר את התשדיר הגזעני, השפל והשקרי של ש"ס שעוסק ב"גיור בפקס". למי שלא יודע, הגיור בישראל הינו תהליך קשה, שמצריך השקעה של שנים ורצינות רבה. התשדיר הזה מזלזל באינטלגנציה של הציבור וכנראה נובע ממצוקת מנדטים בש"ס וניסיון נואש של אריה דרעי לחזור לאור הזרקורים על ידי הסתה פרועה נגד מגזרים אחרים. בשיחות טלפון שהיו לי עם רובינשטיין, התברר לי שמישהו דאג להסתיר את התשדיר הזה מעיניו של רובינשטיין. מי אחראי לכך? האם הוא יסתיר מרובינשטיין גם תשדירי הסתה עתידיים? יש למצות עם אדם זה את הדין ולהעיף אותו מכל המדרגות.

ברשותכם, נמשיך עם ש"ס. בסוף השבוע "ידיעות אחרונות" מחליטים לראיין את יפה דרעי, אשתו של אריה. אין ספק, הראיון מציג את יפה בתור אשה טובה ונאמנה. אבל אני שואלת את עצמי - כאשר יפה דרעי אומרת "אני רוצה שבעלי יהיה שר האוצר כי הוא מאוד מתאים", מדוע המראיין שותק? כיצד ייתכן שאמירה שכזו לא זוכה להתייחסות ולביקורת - הרי דרעי ישב בכלא על שחיתות. זה אדם שראוי לנהל את כספי המדינה? אולי נמנה את אברהם הירשזון כסגנו, כפרס על התנהגות טובה? השתגעתם?!



וכמובן הדובדבן שבקצפת הוא הריאיון הביזיוני, אין מילה אחרת לתאר זאת, שערך ערוץ 2 בפריים טיים עם המורשע הטרי ומעשן הסיגרים הסדרתי (גם בפגישות, אני יכולה להעיד מניסיון אישי) אהוד אולמרט, שמרצה כעת מאסר על תנאי. באמצע פריים טיים, אולמרט מתחיל לספר סודות מדינה בנוגע לתוכניות תקיפה באיראן וכולם שותקים. גם מועצת העיתונות, גם הרשות השנייה וגם הצנזורה הצבאית. יש כאן כשלון מערכתי כשכל הרשויות המפקחות נרדמו בשמירה. יש לי הרגשה שזה לא מקרי. מישהו מנסה להחליף את השלטון במדינת ישראל בדרכים לא דמוקרטיות ובניגוד לרצון העם. הוא לא בוחל באמצעים ועל הדרך הוא רומס ברגל גסה כל ערך של התנהלות תקשורתית ומוסרית תקינה.

חברים יקרים, במעט הזמן שנשאר עד הבחירות יש סיכוי לא קטן שמסע השקרים וההכפשות שמנהלים גורמים מסוימים יימשך ואף יתגבר. תהיו על המשמר ושלא יעבדו עליכם...

גושים חוסמים - סכנה לדמוקרטיה

התקשורת מתעסקת באופן אובססיבי למדי באופציית הרכבת גוש חוסם של מפלגות המרכז-שמאל כדי לבלום את נתניהו. ציפי לבני, שמנצחת על מהלך זה, קיבלה כתף קרה מיאיר לפיד ושלי יחימוביץ - וממש לא הופתעתי מכך.

בניגוד לציפי, יאיר ושלי יודעים היטב את מי הם מייצגים. העבודה ויש עתיד מייצגות שתי קבוצות שונות בחברה הישראלית. בעוד שהעבודה חזרה אל ערכים סוציאליסטיים אמיתיים שמדברים אל המעמד הבינוני-נמוך, יש עתיד מייצגת את המעמד הבינוני והבינוני-גבוה. אמנם לשתי מפלגות אלו יש גם אינטרסים משותפים, אך בנושאים רבים הן חלוקות - ולכן לשלב בין שתי המפלגות יהיה כמו לערבב שמן ומים.

אולי היה סיכוי מסוים להריץ יחדיו את יש עתיד ואת התנועה, אבל אז נשאלת השאלה - מדוע מלכתחילה יש שלוש מפלגות שונות (כולל קדימה) במרכז המפה שאומרות דברים די דומים בסך הכל? אני לא רוצה להיכנס לסיבות אישיות, כי אם הליכוד וישראל ביתנו יכלו לעשות זאת, מן הראוי שגם במרכז המפה הפוליטית היו עושים זאת. ומי שלא מצליח להביא לשלום בית בתוך הגוש שלו, האם יהיה מסוגל לעשות זאת במסגרות רחבות יותר, כמו קואליציה או ממשלה? האם הוא ראוי לאמון הציבור?

בשורה התחתונה, המהלך הזה הוא סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שמהלך זה מתעלם מרצון הבוחר, ששם פתק אחד בקלפי ומקבל הפתעה למחרת יום הבחירות. רציתם להתאחד - הייתם צריכים לעשות זאת לפני הרכבת הרשימות! מעבר לכך, כל הדיבורים הללו על גוש חוסם במרכז-שמאל גרמו לדריכות בצד הימני של המפה הפוליטית. כעת יש שמועות שבנט והחרדים מתכננים מהלך דומה. ובסוף מה יקרה? במקום גוש חוסם מרכז-שמאל נקבל גוש חוסם ימין-דתיים, שלא ישאיר לביבי שום מרחב תמרון. מפלגות המרכז יתמוססו להן באופוזיציה (מלבד מפלגת העבודה, שיודעת עבודה אופוזיציונית מהי) - וקואליציית הימין-דתיים תפרח ותשגשג, וכל זאת בזכות התמימות הפוליטית והראייה קצרת הטווח של המפלגות הללו.

מחשבותיי על הראיון עם דיסקין

קראתי את הראיון הביקורתי-משהו עם ראש השבכ לשעבר יובל דיסקין בידיעות אחרונות. תהיתי לעצמי מהי המטרה העומדת מאחורי ראיון שכזה במהלך תקופת בחירות, ראיון שכל כולו הפחדות מהסוג של ״מדינה בלי מנהיגים״ ועוד שלל ירקות...
אמנם לא הייתי ראש שבכ אך אבקש להעמיד את דיסקין על מספר טעויות בפרשנות שלו לגבי המצב:
ראשית, איני יכולה להסכים עם הסלידה ושאט הנפש שמביע דיסקין על כך שראה את ביבי וברק מעשנים סיגר וברק אפילו מזג לעצמו משקה חריף במהלך ישיבה סגורה וגורלית בנושא איראן. אני לא רואה בזה משהו פסול כל עוד אין נשים בחדר (במיוחד לאור העובדה שאני מכירה ראש ממשלה לשעבר שחשב שזה מכובד לעשן לי בפרצוף...). באשר לשתייה, יש עכשיו לדיסקין הרבה זמן לקרוא ביוגרפיות. אני ממליצה בחום שיתחיל עם זו של וינסטון צ׳רצ׳יל וגם של המצביאים הרוסים במלחמת העולם השנייה - כולם שתו ובסוף גם ניצחו את היטלר. אז נא לא להתרגש.

אני לא מצליחה גם להבין את כל ההתעסקות האובססיבית הזו עם אהוד ברק. הוא החליט שלא להתמודד בבחירות וכבר יצא מהמשחק. אז למה להמשיך לדבר עליו כל כך הרבה?

בנושא איראן, בו לדיסקין יש ביקורת רבה, נדמה שדווקא כל ההפחדות והאיומים של ביבי עבדו וניתן לראות החרפה משמעותית בסנקציות הכלכליות שמטיל המערב. אז אולי בכל זאת ביבי וברק יודעים מה הם עושים? ומילא להגיד שביבי וברק לא בסדר, אבל אז לטעון שפרס ואולמרט הם דוגמא טובה לאנשים שמעדיפים תמיד את האינטרס הלאומי על פני האישי? אני בספק רב. זה מעיד על סובייקטיביות רבה של המרואיין במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפיסה מעוותת של המציאות...

דיסקין אומר גם שאין מנהיגים ואין מפלגות ששווה להצביע עבורן. אני שואלת את עצמי עם מה הוא משאיר את הציבור? האם לא ללכת להצביע? כפוליטיקאי לעתיד היה לקחת בחשבון שיכול להיות שיש דרכים אחרות לתקן את המצב דרך קואליציות יותר מתאימות ולא לטעון שאין אף פוליטיקאי ראוי.

אסכם ואומר: כמה טוב שהכנסת הצליחה להעביר חוקי צינון לראשי מערכת הביטחון. אני סבורה שיש להרחיב את חון הצינון כך שימנע התבטאויות של שרים לשעבר וראשי מערכות רגישות בנושאים רגישים, כפי שהצעתי בהצעת חוק בכנסת ה- 18, הצעה שלמרבה הצער לא התקבלה.
אני לא מצליחה גם להבין את כל ההתעסקות האובססיבית הזו עם אהוד ברק. הוא החליט שלא להתמודד בבחירות וכבר יצא מהמשחק. אז למה להמשיך לדבר עליו כל כך הרבה?
בנושא איראן, בו לדיסקין יש ביקורת רבה, נדמה שדווקא כל ההפחדות והאיומים של ביבי עבדו וניתן לראות החרפה משמעותית בסנקציות הכלכליות שמטיל המערב. אז אולי בכל זאת ביבי וברק יודעים מה הם עושים? ומילא להגיד שביבי וברק לא בסדר, אבל אז לטעון שפרס ואולמרט הם דוגמא טובה לאנשים שמעדיפים תמיד את האינטרס הלאומי על פני האישי? אני בספק רב. זה מעיד על סובייקטיביות רבה של המרואיין במקרה הטוב, ובמקרה הרע תפיסה מעוותת של המציאות...
דיסקין אומר גם שאין מנהיגים ואין מפלגות ששווה להצביע עבורן. אני שואלת את עצמי עם מה הוא משאיר את הציבור? האם לא ללכת להצביע? כפוליטיקאי לעתיד היה לקחת בחשבון שיכול להיות שיש דרכים אחרות לתקן את המצב דרך קואליציות יותר מתאימות ולא לטעון שאין אף פוליטיקאי ראוי. 
אסכם ואומר: כמה טוב שהכנסת הצליחה להעביר חוקי צינון לראשי מערכת הביטחון. אני סבורה שיש להרחיב את חון הצינון כך שימנע התבטאויות של שרים לשעבר וראשי מערכות רגישות בנושאים רגישים, כפי שהצעתי בהצעת חוק בכנסת ה- 18, הצעה שלמרבה הצער לא התקבלה.